בית הדין הארצי לעבודה
|
המערער
|
יהודה קרשין
|
| |
|
|
המשיבה
|
קריכלי אלון בע"מ
|
|
בפני: השופטת נילי ארד, השופט שמואל צור , השופטת ורדה וירט ליבנה
נציג עובדים מר אמנון כספי נציג מעבידים מר חיים קמיניץ
|
|
המערער - בעצמו
בשם המשיבה- עו"ד ניסן מגיורא
|
פסק דין
השופטת נילי ארד
1. המשיבה שהיא חברה קבלנית, עסקה במועדים הרלבנטיים לערעור זה, בבניית 64 יחידות דיור באשקלון, במסגרת פרוגרמה של משרד השיכון אשר הבטיחה לקבלנים תשלום פרמיה על בניה מהירה (להלן: הפרוייקט).
המערער, הוא מהנדס בניין והועסק אצל המשיבה (להלן: החברה) ששה חודשים בלבד, עד לתאריך 31.1.91, בו נכנסו פיטוריו לתוקף. הצדדים חתמו על הסכם העסקה, בו נקבע, בין היתר, כך "במידה ומקום העבודה יהיה מחוץ לירושלים ועל פרוייקט זה ישלם משהבש פרמיות לקבלן אזי החברה תשלם הפרמיה סך 7% " (להלן: הסכם ההעסקה).
2. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי בירושלים, הסתמך המערער על הסכם ההעסקה ובמיוחד על סעיף הפרמיה שבו, וביקש לחייב את החברה בתשלום חלקו בסכום הכולל של המענקים ששילם משרד השיכון לחברה, בגין העבודות שביצעה באתר, ולסעדים כספיים נוספים הנובעים מכך.
החברה מצידה הגישה תביעה שכנגד, לקיזוז הנזקים שגרם לה המערער בתקופת העסקתו.
3. בהסתמך על טעוני הצדדים, חומר הראיות והעדויות שהושמעו לפניו, קיבל בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב300535/91, 300535.1/91) את תביעת המערער בחלקה בלבד. עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי היו כמפורט להלן.
4. בהתייחס לשאלה האם זכאות המערער לפרמיה מותנית בטיב העבודה ובזירוז הבניה אם לאו, נדרש בית הדין האזורי לפרשנות הסכם ההעסקה. בנדון זה, קבע כי באין אפשרות להגיע לאומד דעת סובייקטיבי משותף של הצדדים להסכם, מתחייבת הפרשנות האובייקטיבית. בהתאם ולאור מכלול הנסיבות כפי שהתבררו, הגיע בית הדין למסקנה, כי העבודה וזירוז הבנייה היוו מרכיב חשוב לקבלת הפרמיה והוסיף:
"אין חולק על כך כי בכל חוזה עבודה, בין עובד ומעביד, באשר הוא, נכלל תנאי מכללא, לפיו מצופה מן העובד לעבוד במהירות, חריצות, שקידה, מיומנות, מקצועיות וכו' לשביעות רצון המעסיקה. נראה כי במקרה שלפנינו, תכונות אלו בעלות משקל רב יותר. היות ועל פניו, (גם אם הדבר לא נרשם במפורש בהסכם) המענק ממשרד השיכון לנתבעת, היה פונקציה של הספק הבניה, והדבר היה בעל משמעות בהתקשרות שבין התובע לנתבעת."
אי לכך, אבחן בית הדין בין מענקים שהתקבלו בעת שהמערער "היה בפועל בעבודה, (ובתקופה בה טרם היו כנגדו כל טענות שהן), לבין מענקים אחרים, שניתנו לאחר סיום הפרוייקט, (ובגין תקופת עבודה בה נטענו כלפיו טענות על חוסר יעילות ועמידה בזמנים)".
לגבי התקופה בה לקח המערער חלק בבניה ושבמהלכה לא הועלו טענות בגין טיב עבודתו, קבע בית הדין, כי המערער זכאי לחלקו על פי הסכם ההעסקה, במענקים שקיבלה החברה עבור התחלת הבניה. על כן, חויבה החברה לשלם למערער סכום של 1,207 ש"ח, שהוא 7% מפרמיה שקיבלה החברה בסך 20,000 ש"ח, לאחר ניכוי המע"מ.