השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור מר שאול אלבאז ומר עמי ברטל; עב 989/04, עב 990/04) בו התקבלו בחלקן תביעותיהם של המשיבים בגין תקופת העסקתם אצל המערערת (להלן -
החברה), ובגין סיומה. החברה חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים הפרשי פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי דמי הבראה והפרשי פדיון חופשה שנתית.
2. החברה ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי, ולאור ערעורה מצאנו מקום להתערב בפסק הדין בשני עניינים: בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים ובשאלת שיעור הזכאות לפדיון חופשה.
3. בסעיף 21 לפסק הדין נקבע, כי "
על סמך כל האמור לעיל, ונוכח העובדה כי טענת הנתבעת (החברה - י.פ.)
בעניין העדר הרציפות בעבודת התובעים הופרכה ע"י הנתונים של לשכת התעסוקה, ברי כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה, ודין טענה זו להידחות". נתונים אלו צורפו לתצהירי העדות הראשית שהגישו המשיבים לבית הדין האזורי.
4. עיון במסמכי לשכת התעסוקה מוכיח בעליל, כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו האמורה, וכי אכן המשיבים הפסיקו עבודתם בחברה לתקופה העולה על שלושה חודשים בשנת 1996. מהמסמכים עולה כי המשיב 1 (להלן -
ראדי) לא עבד בחברה מתאריך מסוים בחודש פברואר 1996 ולפחות עד לחודש יולי 1996, וכך גם לגבי המשיב 2 (להלן -
מחמוד).
5. מסמכי לשכת התעסוקה הם מסמכים אובייקטיביים. על כן, משעל פיהם נותק הקשר בין הצדדים לתקופה העולה על שלושה חודשים, היה על המשיבים להוכיח כי מדובר בהפסקת עבודה ארעית, ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד בינם לבין החברה. המשיבים לא עמדו בחובתם זו.
6. לאור האמור, זכאותם לפיצויי פיטורים צריכה להיקבע על פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בית הדין האזורי קבע לעניין זה, כי הירידה המשמעותית בהיקף עבודתם של המשיבים עקב הסגר בשטחים בסוף תקופת עבודתם בחברה, מצדיקה חריגה מדרך החישוב הרגילה של פיצויי הפיטורים המותווית בחוק, ועל כן, יש לאמץ שיטת חישוב פיצויי הפיטורים על פי ממוצע ימי העבודה בשנת העבודה שקדמה לאינתיפאדה. לאור זאת, פסק להם בית הדין קמא הפרשי פיצויי פיטורים תוך התעלמות מהעובדה כי קשר העבודה בין הצדדים נותק בשנת 1996 לתקופה העולה על שלושה חודשים.
החברה, לעומת זאת, נהגה לשלם לעובדיה פיצויי פיטורים, תוך התחשבות מצד אחד, בתקופת עבודתם הכוללת, בהתעלם מהפסקות עבודה בנות שלושה חודשים ויותר, ומאידך- על פי שכר קובע של ממוצע 12 חודשי העבודה שקדמו לניתוק יחסי עובד ומעביד. בהתאם לדרכה של החברה בתשלום פיצויי פיטורים, שולמו למשיבים פיצויי פיטורים מעבר למגיע להם על פי הדין, כאמור לעיל, גם על פי חישובו של בית הדין האזורי את השכר הקובע; וזאת לאור קיצור תקופת ההעסקה נוכח ניתוק קשר העבודה בין הצדדים בשנת 1996. משכך הם הדברים, אין הצדקה לחייב את החברה לשלם למשיבים פיצויי פיטורים מעבר לסכום שכבר שילמה להם על פי שיטתה. דהיינו - לראדי סך של 15,673 ש"ח, ולמחמוד סך של 26,394 ש"ח.
7.
סיכומו של דבר - חיוב החברה לשלם למשיבים פיצויי פיטורים מעבר לסכומים האמורים לעיל על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, בטל בזאת.
8. באשר לשיעור זכאות המשיבים לפדיון חופשה: בכתב התביעה נתבע פדיון חופשה עבור ארבע שנות עבודתם האחרונות של המשיבים בחברה. כלומר- החל מחודש יוני 1997 ועד לחודש מאי 2001. לאור וותקם של המשיבים בעבודה, בהתחשב בהפסקת עבודתם במהלך שנת 1996 כאמור, הגיע למשיבים פדיון חופשה לפי 14 ימים לשנה, כלומר- 12 ימי עבודה, לכל אחת משלושת השנים הראשונות. דהיינו- 36 ימי חופשה לכל אחד מהמשיבים, עבור שלושת השנים הראשונות. בשנה הרביעית והאחרונה, אין מחלוקת שהמשיבים עבדו פחות מ-200 ימים. על כן, בהתאם למספר ימי העבודה בפועל של המשיבים בשנה זו, זכאי כל אחד מהמשיבים ל-8 ימי חופשה עבור השנה האחרונה. מסך כולל זה של ימי חופשה, יש להוריד 12 ימי חופשה לשנה שקיבל כל אחד מהמשיבים עבור שלושת השנים הראשונות מלשכת התעסוקה.
9.
סיכומו של דבר - כל אחד מהמשיבים זכאי ל- 44 ימי חופשה, בניכוי 36 ימי חופשה ששולמו לכל אחד מהם על ידי לשכת התעסוקה, דהיינו- ל-8 ימים. שכרם של המשיבים ליום עבודה עמד על סך של 130.66 ש"ח, ועל כן זכאי כל אחד מהמשיבים לפדיון חופשה בסך של 1,045.28 ש"ח.
הנשיא סטיב אדלר
אני מסכים עם האמור בפסק דינו של השופט פליטמן.
השופט עמירם רבינוביץ
אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט פליטמן, חרף העובדה שחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו למשיבים על ידי החברה, אינו תואם את הדין. התוצאה המספרית מטיבה עם המשיבים ביחס לחישוב על פי דין, ולכן אני מסכים לה.
נציג עובדים מר אליהו בן גרא
אני מסכים עם האמור בפסק דינו של השופט פליטמן.
נציגת מעבידים גב' רות הורן
אני מסכימה עם האמור בפסק דינו של השופט פליטמן.
סוף דבר
על החברה לשלם למשיבים פדיון חופשה כאמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2001 ועד למועד התשלום המלא בפועל. חיוב החברה בתשלום פיצויי פיטורים למשיבים על פי פסק דינו של בית הדין קמא - בטל בזאת. חיוב החברה בתשלום פדיון חופשה למשיבים צריך להיעשות על פי האמור לעיל. ככל שהחברה שילמה למשיבים מעבר לאמור לעיל, בגין פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, חבים המשיבים להחזיר לה את הסכום ששולם ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה מיום ששולם הסכום ועד ליום החזרתו בפועל.
בשאר הדברים פסק דינו של בית הדין האזורי - נותר על כנו.
נוכח תוצאת פסק הדין, חבים המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לחברה הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ד באדר א' התשס"ח (20 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.