פסק-דין בתיק עע 193/07

1.      לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר חיים זהבי ומר אביגדור הדר, עב 8590/04) אשר דחה את מרבית רכיבי התביעה שהגיש המערער בעע193/07 (להלן: מר נקר) כנגד אופטיקה הדור השלישי בע"מ (להלן: החברה), ובהם תביעתו להפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים, וחלק מתביעתו לתשלום גמול שעות נוספות. תביעתו לתשלום פדיון חופשה התקבלה במלואה.

תמצית העובדות

2.      מר נקר הועסק כאופטומטריסט בחברה מיום 1.2.1995 ועד לפיטוריו ביום 18.10.2003. החל מחודש אוגוסט 1999, ועד לפיטוריו הועסק מר נקר כמנהל חנות. ביום 14.4.1999 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה בו נקבע, בין היתר, כי היקף שעות עבודתו של מר נקר יהיה 200 שעות חודשיות, כאשר ימי עבודתו יהיו ימי חול בהם יועסק לכל היותר 10 שעות שבועיות, ובנוסף יועסק באחד מהימים שישי או מוצאי שבת. עוד סוכם כי שכרו יהיה בגובה 6,000 ש"ח, ואליו יתווספו תשלומים נלווים עבור אחזקת רכב, ספרות מקצועית, שעות נוספות גלובליות וטלפון בסך 1,500 ש"ח (להלן: התשלומים הנלווים). בהמשך, ביום 13.11.2001 נחתם הסכם נוסף שעניינו יציאתו של מר נקר ללימודים, ובו הוסכם כי לטובת העניין יפסיד מר נקר יום עבודה אחד בשבוע, המהווה 8 שעות עבודה, שאת מחציתן ישלים הוא בימים אחרים, ומחציתן ירדו ממכסת ימי החופשה להם זכאי.

               מכתב פיטורים נמסר למר נקר ביום 18.9.2003, בהודעה מוקדמת כדין, וכן שולמו לו פיצויי פיטורים בסך 73,284 ש"ח.

הכרעת בית הדין האזורי

3.      בית הדין האזורי קיבל את טענתו של מר נקר לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) חל עליו. עם זאת, נקבע כי מר נקר לא עמד בנטל ההוכחה להראות את מספר השעות הנוספות בהן הועסק בתקופה שעד אוגוסט 2002. לא כך באשר לתקופה שלאחר מכן, לגביה נקבע כי הוכח מספר השעות הנוספות, והחברה חויבה לשלם למר נקר גמול עבורן.

     תביעתו של מר נקר להפרשי פיצויי פיטורים התבססה על האבחנה שעשתה החברה בין שכרו לבין התשלומים הנלווים, כאשר פיצויי הפיטורים חושבו על סמך השכר בלבד, בלא התשלומים הנלווים. לטענת מר נקר, התשלומים הנלווים הינם לאמיתו של דבר שכר. בית הדין האזורי בחן את מהותם של התשלומים הנלווים וקבע כי אין מדובר בתשלומי "פיקציה" כי אם תשלומים אשר במהותם הינם נלווים לשכר. בנוסף, נקבע כי מר נקר הסכים ביודעין לחלוקה בין השניים, תוך שהובהרה לו משמעות הדבר, ועל כן אין מקום לקבל את תביעתו כיום לחישוב פיצויי הפיטורים על יסוד השכר בתוספת התשלומים הנלווים. 

      תביעתו של מר נקר לפדיון חופשה התקבלה במלואה, בין היתר, מן הטעם שהחברה לא היתה רשאית לנכות שעות אותן החסיר העובד ממכסת ימי החופשה, ומשהחברה לא הציגה יומן חופשות מסודר ממנו ניתן היה להבחין בין ימי חופשה אשר נוכו כאמור, לבין ימי חופשה אשר נלקחו בפועל.

הערעורים שבפנינו

4.      בערעורו של מר נקר, כוונו עיקר טענותיו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ובנוסף טען כי היה על בית דין קמא להורות לחברה, במסגרת הליך גילוי מסמכים, להמציא את דוחות הנוכחות לתקופה שקדמה לחודש אוגוסט 2002.

5.      בערעורה של החברה, טענה היא באמצעות מנהלה, כנגד הסכומים אותם חוייבה לשלם במסגרת פסק הדין האזורי, וכן כי חישוב התשלום עבור גמול השעות הנוספות בטעות יסודו ומביא לכפל תשלום.  זאת, נוסף על הטענה שהחישוב נעשה על סמך טבלה שהוגשה לבית דין קמא בלא שניתנה לה אפשרות לבדוק אותה ולהתייחס אליה באופן ענייני. עוד נטען כנגד קביעת בית דין קמא לפיה לא הוגש פנקס חופשה.

הכרעה

6.      לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. עיון בחומר הראיות, בכתבי הטענות שהוגשו לבית דין קמא, ובחומר אשר הוגש לבית דין זה מלמד כי פסק דינו של בית הדין האזורי הינו פסק דין מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, וכי ראוי לאשרו מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991. זאת, פרט לעניין חישוב פדיון החופשה לו זכאי מר נקר, בו מצאנו טעות אשר תתוקן להלן.

7.      בית הדין האזורי קבע כי מר נקר זכאי ל-13.5 ימי חופשה, ופסק לו סכום של 6,035 ש"ח כדרישתו כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 27.9.2005 בו נוסחה רשימת הפלוגתאות. ואולם, סכום זה מבוסס על השכר בתוספת התשלומים הנלווים. משנקבע כי התשלומים הנלווים אינם מהווים חלק מהשכר, יש לחשב את פדיון החופשה בהתאם, קרי: . על כן, ככל ששולם למר נקר הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי, יושב ההפרש לחברה.

8.      לעניין התשלום שנפסק בעד עבודה בשעות נוספות לתקופה שלאחר אוגוסט 2002, נעיר, כי חישובו של בית הדין האזורי תואם את הוראות הדין. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע איסור על קביעת שכר הכולל גמול בעבור עבודה בשעות נוספות, וככל שנקבע שכר כאמור יראו " ...את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד...". מהאמור עולה כי מכוח החוק יש לראות את השכר אשר שולם למר נקר במהלך תקופת עבודתו כשכר בעבור שבוע עבודה רגיל. על כן, מר נקר זכאי לתשלום שכר עבור אותן שעות נוספות אשר הוכחו בפני בית הדין האזורי, קרי, השעות הנוספות בתקופה שאחרי אוגוסט 2002. זאת, בתוספת גמול שעות נוספות בשיעור של 25% או 50% כקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, היינו חישוב ערך השעה מוכפל ב-125% או 150% בהתאמה, כפי שעשה בית הדין האזורי. יצוין, כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה מר נקר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבד לתקופה שלפני אוגוסט 2002.  

      אשר לטענת מנהל החברה כנגד קביעת בית דין קמא באשר לחיובו בתשלום פדיון החופשה - אכן, בפני בית דין קמא היו נתונים אשר הוגשו מטעם החברה. עם זאת, בית הדין דחה את חישובי החברה, הן בשל אי בהירותם והן משנקבע, בדין, כי החברה לא היתה רשאית לנכות שעות היעדרות אלו ממכסת ימי החופשה (ראו: עע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ, ניתן ביום 27.3.2006).

9.        בשולי הדברים יצוין, כי ביום 2.8.2007 הגיש מר נקר לבית דין זה בקשה להורות על הוצאת תמצית טיעוני החברה מתיק בית הדין, ולחלופין לאפשר לו להגיב להן. בקשה זו הולידה שרשרת ארוכה של הגשת הודעות ובקשות מטעם הצדדים. משנדחו שני הערעורים, פרט לתיקון טכני בחישוב הסכום לו זכאי מר נקר, מתייתר הדיון בבקשה. זאת, באשר אין בהוצאת תמצית טיעוני החברה מתיק בית הדין כמבוקש, כדי להשפיע על תוצאת ההליך.