פסק-דין בתיק עע 185/07

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופט אילן סופר ונציגי הציבור גב' הלל ומר כץ; עב 2531/06) אשר דחה את תביעתו של המערער, שביקשה לקבוע כי החלטת הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן - הממונה על השכר) בעניינו של המערער - הינה בטלה.

2.      מפאת חשיבותו של הרקע העובדתי, נביאו כפי שפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי:

א.    המערער, יליד 1959, החל לעבוד בנמל אשדוד בשנת 1980, בתפקיד מסגר. משנת 1987 ועד 1999 שימש כמזכיר ועד העובדים בסקטור הפועלים, ומשנת 1999 עד 2002 כיהן כחבר ועד העובדים.

ב.     ביום 01.01.95 מונה המערער לשמש בתפקיד עוזר אישי לראש מחלקת ציוד. בהתאם לסיכום שיחה מיום 11.07.95 בין המערער למנהל הנמל וסגן המנהל למינהל וכח אדם, נקבע כי החל מיום 01.07.95 ישובץ המערער בדרוג טכנאי בלתי מוסמך בדרגה 11, ועם סיום פעילותו של המערער בועד, יקודם לתפקיד מנהל עבודה בכיר במחלקת ציוד, בבתי המלאכה ותחזוקה יבשתיים, בנוסף לתפקידו או בנפרד.

ג.       ביום 01.01.96 הועלה המערער לדרגה 12 בדרוג טכנאים.

ד.     ביום 30.04.03 כתבה הגב' אידה שפירא, מ"מ ראש אגף משאבי אנוש ברשות הנמלים לסגן מנהל הנמל למינהל ומשאבי אנוש בנמל אשדוד, כי בהתאם לאישור המנכ"ל, ידורג המערער בדרגה אישית 14 בדרוג מנהלי עבודה בבתי מלאכה, החל מיום 01.02.03; תוספת שיפטינג שיקבל תהיה בשיעור 124% ושאר התנאים יהיו כשל מנהלי עבודה בבתי מלאכה. בעקבות האמור, הודיעו הצדדים על דחיית תובענה שהגיש המערער בבית הדין האזורי, עובר לאותו מכתב.

ה.    ביום 27.06.05 פנה מר שמואל נחמני, סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר אל המערער, וביקש את התייחסותו לתנאי שכרו, אשר נמצאו מנוגדים לכאורה לסעיף 29א' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985. נמצא, כי תוספת שעות דיווח משולמת למערער למרות שאינו משמש כמנהל עבודה בסקטור התפעול, וכי המערער מועסק בדרגה 14+ בדרוג מנהלי עבודה בסקטור בתי מלאכה, ללא שעבר הכשרה מתאימה, וללא שצבר את התקופה המינימלית לקבלת דרגה זו.

ו.       ביום 23.07.05 השיב המערער וטען, כי תוספת שעות דיווח ניתנה לו בתמורה לביצוע תפקיד של עוזר אישי למנהל הנמל ובשל הבטחה בעל פה שקיבל בגין פיצוי על נזק שנגרם לו. דרגה 14 שקיבל היתה בהתאם לחשיבות, הערכה ומעמד שהנהלת הנמל נתנה לתפקידו, וקבלת הדרגה היתה תוך זמן קצר, כאות הערכה לעבודתו.

ז.      ביום 21.08.06 הודיע הממונה על השכר למנכ"ל נמל אשדוד, כי מאחר שהמערער שובץ לדרוג מנהלי עבודה בסקטור בתי מלאכה ללא שעבר הכשרה מתאימה, דורג בדרגה הגבוהה בדרוגו וקודם לדרגה 14+ ללא פרק הזמן המינימלי הדרוש, הרי שיש לשבצו בדרגה 12+ בדרוג טכנאים. כמו כן, מאחר שהמערער אינו מנהל בסקטור התפעול, יש להפסיק את תשלום תוספת שעות הדיווח המשולמת לו.

חברת נמל אשדוד נדרשה לתבוע מהמערער את הפרשי השכר החל מיום 01.02.03.

ח.               המערער פנה לבית הדין האזורי בבקשה לסעד זמני ובתביעה לעכב את החלטת הממונה על השכר, ולמנוע מחברת נמל אשדוד ליישם את ההחלטה, כאמור.

בהחלטה מיום 14.11.06, קבע בית הדין האזורי כי צו המניעה שניתן בהסכמת באת כח המדינה, יוארך עד למתן פסק דין בהליך.

פסק דינו של בית הדין האזורי

3.      בית הדין האזורי שמע את טענות המערער, חברת נמל אשדוד ועמדת הממונה על השכר ובחן את כלל חומר הראיות שהיה בפניו בהתאם לכללים המקובלים במשפט המנהלי ופסק, כי דין תביעתו של המערער להידחות, וכי יש ליישם את החלטת הממונה על השכר בעניינו.

4.      בית הדין האזורי בחן את הוראותיו של הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד שבין ההסתדרות הכללית וועד העובדים בנמל אשדוד ובין רשות הנמלים. הסכם זה מסדיר את תנאי עבודתם של עובדי רשות הנמלים, וביניהם עובדי נמל אשדוד (להלן - ההסכם הקיבוצי).

      מלשון ההסכם הקיבוצי למד בית הדין האזורי, כי שכרו של עובד משתלם בהתאם לדרוג ולדרגה בהם הוא מצוי, וכי לכל משרה הקבועה בתקן קיימים דרוג ודרגה שנועדו לה, וקיימת זיקה בין המשרה בתקן בה מועסק עובד לבין הדרגה והדרוג בהם הוא מצוי.

5.      לא היה חולק על כך שהמערער התקבל לעבודה כמסגר בדרוג טכנאים, ולימים שימש בתפקיד עוזר לראש מחלקת ציוד. כאשר התברר, כי לא ניתן יהיה לתת למערער דרגה 12 בדרוג טכנאים, הוצע לתת לו השתתפות בהוצאות רכב שירות.

המערער טען, כי מדובר בתפקיד ניהולי בכיר, שאיתו אמור היה לעבור מדרוג פועלים לדרוג מנהלי עבודה.