השופטת נילי ארד
1. תוקפה של הסכמה בדבר שינוי בתנאי הפרישה של המערער היא מושא הערעור שלפנינו, המוסב נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט ונציג ציבור מר מזרחי; עב 914196/99), אשר דחה את התביעה שהגיש המערער.
2. המערער, יליד 1929, שניהל במשך שנים משרד להנדסת תעשיה וניהול בבעלותו, כיהן החל מיום 22.9.1985 כמנכ"ל המכון לפריון העבודה והיצור (להלן:
המכון), לאחר שנענה להצעתו של שר העבודה והרווחה מר משה קצב (להלן:
השר
קצב) לשמש בתפקיד זה. המערער הועסק על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד", שחודש מפעם לפעם, עד הגיעו לגיל פרישה לגמלאות ביום 31.5.1994.
על פי האמור בסעיף 14 לחוזה העסקתו של המערער, "העובד לא יהיה זכאי לפיצויים או לגמלאות בתום תקופת העסקתו בחוזה זה". בסעיף 9 לחוזה נקבע שכל שינוי בהוראות החוזה לטובת העובד יעשה "בהודעה בכתב מטעם נציבות שירות המדינה".
השכר ששולם למערער היה מקביל לשכרו של סגן שר. המדינה הפרישה 13.33% ממשכורתו של המערער לקופת התגמולים "תמר", "לצורך שמירת זכויותיו לפיצויים ו/או גמלאות". המערער מצידו הפריש 5% ממשכורתו לאותה קופת תגמולים.
ביום 12.5.1994, עם סיום העסקתו, נשלחה למערער "הודעה על הפסקת עבודה", בה צוין, תחת הכותרת "פיצויים והטבות פרישה", כי "העובד אינו זכאי לשום הטבות פרישה".
3. ביום 25.7.1993, סמוך למועד פרישתו, ועל רקע כוונת שרת העבודה והרווחה באותה עת, גב' אורה נמיר (להלן:
שרת העבודה) למנות מנכ"ל חדש למכון, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, במסגרתה עתר לכך שלא ימונה מנכ"ל אחר תחתיו ויוסדרו תנאי הפרישה שלו לפי תנאי הפרישה של מנכ"ל או סגן שר (תב"ע נג/597-3). לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכמה, שמצאה ביטוי ב"הסכם להסדר חילוקי הדעות בין אינג' יוסף דוריאל ומשרד העבודה והרווחה", בו נאמר כך:
"2. שרת העבודה והרווחה תגיש, תוך 14 יום מהיום, הצעת החלטה לוועדת השרים לענייני כלכלה, להחיל באופן אישי על אינג' יוסף דוריאל את תנאי הגימלאות של מנהלים כלליים וסגני שרים במשרדי הממשלה (להלן - הצעת ההחלטה). ידוע למר דוריאל נוסח ההחלטה והוא מסכים לה.
3. מוסכם במפורש כי שרת העבודה והרווחה והמדינה יצאו ידי חובתם כלפי מר דוריאל לעניין הסכם זה ע"י עצם הגשת הצעת ההחלטה לוועדת השרים לענייני כלכלה ובמקרה והצעת ההחלטה לא תאושר במלואה או בחלקה, יהיה מר דוריאל מנוע מלטעון טענה כלשהי ומסוג כלשהו כנגד שרת העבודה והרווחה, ועדת השרים, המדינה או כל גורם אחר בעניין זה, וכל התחייבויותיו והצהרותיו האמורות בהסכם זה יהיו שרירות וקיימות גם אם לא יאושרו לו תנאי גמלאות של מנהלים כלליים ו/או סגני שרים במשרדי הממשלה...
6. האמור בהסכם זה מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו של מר דוריאל כלפי שרת העבודה והרווחה ו/או המדינה או עובד מעובדיהם או כל חלק מהם" (להלן:
הסכם הפשרה).
למרות החתימה על הסכם הפשרה נותרה התביעה בעינה, עד למחיקתה תוך מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ביום 5.12.1996.
4. שרת העבודה נהגה לפי הנדרש בהסכם הפשרה וביום 1.6.1994 הגישה הצעת החלטה בעניינו של המערער לוועדת השרים לענייני כלכלה (להלן גם:
ועדת השרים) "להחיל באופן אישי על אינג' יוסף דוריאל, מנהל המכון לפריון העבודה והיצור את תנאי הגימלאות של מנהלים כלליים וסגני שרים במשרדי הממשלה". בדברי ההסבר להצעת ההחלטה נכתב כך:
"אינג' יוסף דוריאל מכהן כמנהל של המכון לפריון העבודה והיצור החל משנת 1985 ונקבע שיפרוש לגמלאות בסוף חודש מאי 1994...
עם כניסתו לתפקיד פנה שר העבודה והרווחה דאז מר משה קצב לנציב שירות המדינה, בבקשה כי יחתם עם מר דוריאל חוזה העסקה, בתנאים שסוכמו עם קודמו, היינו תנאי העסקה של מנכ"לים וסגני שרים. ממכתבו מיום 2.3.93 של יהושע דוידוביץ, מי שכיהן בתקופה האמורה כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה, עולה כי היתה כוונה לפעול לקבלת אישור הממשלה בנדון, אולם מסיבות הקשורות בצורך לנסח מחדש את ההסכם המסדיר את היחסים עם השותפים הציבוריים במכון לפריון העבודה לא הובא העניין בזמנו לאישור הממשלה.
יצוין שגם בחוזה העסקתו האישי של מר דוריאל הוסכם שהוא מקבל משכורת של סגן שר וכן הוסכם שבעתיד תעודכן משכורתו על פי המקובל לגבי מנכ"ל המועסק בתנאי סגן שר.
לאור השתלשלות עניינים זו ולאור העובדה שמר דוריאל הוא בעל משרה בכירה הדורשת אחריות רבה, ברמה מקצועית גבוהה ביותר, יש מקום להחיל באופן אישי על מר דוריאל, לקראת פרישתו, את תנאי הגמלאות של מנהלים כלליים וסגני שרים במשרדי הממשלה".
בדיון שקיימה ועדת השרים בהמלצת השרה התנגד שר האוצר מר שוחט להצעה, תוך שנימק התנגדותו להצעה במכתב מיום 28.7.1994 למנהל לשכת ראש הממשלה, בדברים אלה:
"השוואת תנאי שירות וגמלאות של משרה, לתנאי הגמלאות של מנהלים כלליים וסגני שרים במשרדי ממשלה נהוגה במשורה ומאושרת רק למקרים מיוחדים ויוצאים מהכלל, ובוודאי שאין תקדים להחלטה רטרואקטיבית ל-9 שנים, כפי שמבוקש במקרה זה.
למר דוריאל אושר עם תחילת שירותו משכורת בלבד של מוקבל למנכ"ל, אך בלי תנאי שירות וגמלאות ולכן זכויותיו בוטחו בביטוח מנהלים.