השופט יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי קציר ונציגי הציבור מר אבי לב ומר חנן בקר; עב 363/99) מיום 14.07.02, אשר דחה את תביעתו של המערער להפרשי שכר בגין עמלות, הפרשי תשלומים לגמל ולפיצויי פיטורים.
2.
להלן עובדות המקרה, כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי:
המערער עבד אצל המשיבה (להלן: החברה או המשיבה) כסוכן מכירות, ועל פי הסכם עבודה אישי (להלן: ההסכם) מיום 15.10.92 ועד ליום 30.11.98, מועד בו התפטר מעבודתו.
בהסכם נקבע, כי תקופת העבודה הינה 12 חודשים, ונקבע בו, כי יחודש אוטומטית ל- 12 חודשים מיום סיום ההסכם הקודם.
כמו כן נקבע, כי תשולם למערער משכורת יסוד ותשלומי עמלות מכירה בסך 5% מהמכירות (ברוטו) ועמלות מהשכר בסך 3% מההשכרות (ברוטו). עוד נקבע, כי יבוצעו הפרשות לקופת גמל בגובה 5% מעובד ומעביד.
ההסכם כלל גם תנאים לפקיעתו של ההסכם ומגבלות המוטלות על המערער כעובד בתקופת קיומם של יחסי העבודה ועם פקיעתם.
3. ביום 05.11.98 הגיש המערער מכתב התפטרות למשיבה, בו כתב כי נאלץ להתפטר עקב פגיעה מכוונת בתנאי עבודתו ובעקבות יחס משפיל מצד המשיבה, ולמרות התראותיו החוזרות ונשנות.
בתשובת מנהל החברה למערער, כמו גם בטענותיה בבית הדין האזורי, נטען, כי המערער בחר מיוזמתו לעזוב את החברה בטענה, כי אפשרויות הקידום והשכר המוסכם אינם מספיקים לו. בתשובתו דחה מנהל החברה את בקשת המערער לקבלת פיצויי פיטורים, בנסיבות העניין.
4. המערער הגיש בבית הדין האזורי תביעה לקבלת הפרשי עמלות משוערכות, על פי ההסכם החל על הצדדים, ועל פי נתוני מכירה והשכרה המצויים בידיו משנת 1994. כמו כן, טען המערער, כי המשיבה נותרה חייבת לו סכומים שלא העבירה לקופת גמל ולביטוח מנהלים, כאמור בהסכם.
עוד טען המערער בתביעתו, כי התפטרותו היתה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, ואף הגיש את חישוב בסיס השכר, לפיו יש לחשב את פיצויי הפיטורים.
פסק הדין האזורי
5. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, לאחר שקבע את הפלוגתאות העומדות להכרעה, בחן את העדויות וחומר הראיות שהונח בפניו, ואת התנהגות הצדדים לאורך השנים.
באשר לתביעה להפרשי שכר, ולענין הסדרי תשלום העמלות, העדיף בית הדין האזורי את עדותו של מנהל החברה, לפיה העמלה ששולמה בפועל למערער במספר עסקאות היתה שונה מזו שהיתה נקובה בהסכם, וזאת בשל שינויים בשוק העסקי בו פעלה החברה המשיבה.
בית הדין האזורי קבע, כי המציאות המשתנה והשינויים שחלו בפועל היו מוסכמים על שני הצדדים, והסכמה זו יצרה בעצם את החוזה המתחדש כל שנה. כמו כן, נדחתה טענתו של המערער לפיה, הוא חזר והתריע על קיפוחו בתשלום העמלות.
באשר לתביעה לפיצוי כספי בגין חסר בהפקדות לגמל, קיבל בית הדין האזורי את עדותה של מנהלת החשבונות בחברה, ודחה את תביעת המערער משלא הרים את נטל הראיה הנדרש להוכחת הסכומים להם הוא טוען.
באשר לתביעה לפיצויי פיטורים, קבע בית הדין האזורי כי אין המדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, כי אם התפטרות הנובעת מרצונו של המערער להחליף את מקום עבודתו ולקבל שכר גבוה יותר.
6. לא למותר לציין, כי בבית הדין האזורי נדחתה גם תביעתה שכנגד של המשיבה בגין נזקים כספיים שנגרמו לה, לטענתה, בשל התפטרות המערער, ומשלא הוגש ערעור החברה בגין קביעה זו, פטורים אנו מלהרחיב בעניין זה.
7. ערעורו של המערער נסוב כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, כפי שפירטנו אותן לעיל. עיקר טענותיו של המערער יוצאות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שנקבעו על פי חומר הראיות שבא לפניו. לטענת המערער, קופח משלא שולמו לו סכומי העמלות, כפי שהביא את חשבונן; ומשלא הופרשו לו הסכומים המלאים לגמל; כן קובל המערער כנגד קביעת בית הדין האזורי בדבר נסיבות התפטרותו מן המשיבה, וטוען לזכאותו לפיצויי פיטורים.
8. מנגד, טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענותיו של המערער, משלא הוכיח את טענתו, כי המשיבה הסכימה לקיומו של הסכם, אשר פרטיו לא שונו מעולם; משלא נתקבלה טענת המערער, כי דרש את תשלום העמלות; ומשלא הוכח הסכום הנטען באשר להפרשי שכר והפרשות לגמל. כן טענה המשיבה, כי הטענה בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים ראויה להידחות, משלא הוכיח המערער שהתקיימו התנאים הנדרשים לשם קבלת הפיצויים במקרה זה.
הכרעה
9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים וטעוניהם בכתב ובעל-פה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.