ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1111-04
14/05/2006
|
בפני השופט:
1. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
2. עמירם רבינוביץ
3. שמואל צור
|
| - נגד - |
התובע:
הרב אבידור דאר
עו"ד פנינה פריצקי
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל -משרד הדתות
2. המועצה האזורית מטה יהודה
3. מושב כפר מטע
עו"ד דני ויטמן
עו"ד פנחס קובן
עו"ד זהר שדה
|
| פסק-דין |
השופט עמירם רבינוביץ
1. השאלה העומדת לפתחנו בערעור זה היא, האם, כטענת המערער, הוא הועסק כרב מושב כפר מטע (להלן -
המושב) בין השנים 1995 - 1998, ולכן זכאי הוא לשכר עבודה בעד תקופה זו וכן, האם זכאי הוא לסעד הצהרתי לפיו ממשיך הוא לכהן כרב המושב. בית הדין האזורי בירושלים (עב 1777/98 ; השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר גולדנברג ומר קליינר) השיב על כך בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו.
הרקע העובדתי
2. המערער הוא רב מוסמך, שוחט ומוהל. ביום 13.11.1986 נכרת הסכם בין המערער למושב - הוא המשיב 3 (להלן -
ההסכם) - במסגרתו הוסכם כי המערער ישמש כרב המושב. במסגרת ההסכם התחייב המערער לגור במושב.
3. בעקבות ההסכם שלמה המשיבה 2 - המועצה האזורית מטה יהודה (להלן -
המועצה) - משכורת למערער. תקצוב המשכורת הגיע מהמשיבה 1 - מדינת ישראל (להלן -
המדינה).
4. החל מחודש פברואר 1995 חדלה המועצה בעקבות הוראה שהתקבלה מהמדינה לשלם למערער את משכורתו. אשר על כן, פנה המערער בחודש יוני 1998 (כשלוש וחצי שנים מהמועד בו שולמה משכורתו האחרונה של המערער) לבית הדין האזורי בתביעה כנגד המשיבות בכתב התביעה התבקש הסעד הבא : "
פסק דין המצהיר כי הוא [המערער-ע.ר.]
הוא הרב של מושב מטע והסביבה" וכן צו האוסר על המשיבים "
מלהמשיך ולהלין את שכרו ו/או לאייש את משרתו".
להשלמת התמונה יצויין, כי החל מחודש מאי 1996 מכהן הרב משה רודריגז כרב המושב.
ההליכים בבית הדין האזורי
5. בבית הדין האזורי טענו המשיבים כי המערער אינו משמש רב המושב כבר משנת 1995. לטענת המשיבים, המערער עזב את בית מגוריו במושב עוד בשנת 1993 והפסיק להעניק שירותי דת למושב. הוסיפו טענו המשיבים, כי בשנת 1995 הוחלט בעצה אחת עם המערער כי העסקתו כרב המושב תסתיים וכי הרב קיבל לידיו פיצויי פיטורים בגין התקופה בה הועסק במושב (1986 - 1995) כבר בשנת 1995. בנסיבות אלה, טענו המשיבים כי אין המערער זכאי לסעד הצהרתי לפיו משמש הוא כרב המושב ולתשלום משכורת בין השנים 1995 - 1998.
6. בית הדין האזורי החליט לפצל את הדיון בתביעה כך שתחילה תידון השאלה, "האמנם נסתיימו יחסי עובד מעביד בין מי מהצדדים לבין התובע". לאחר שמיעת הראיות בהליך החליט בית הדין האזורי כי החל משנת 1995 לא משמש המערער רב המושב. קביעתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים :
א. המערער לא הציג בפני בית הדין את מלוא המסכת העובדתית הקשורה לתביעתו. הימנעות המערער מהצגת המסכת העובדתית במלואה מערערת את אמינותו ומבססת את גרסת המשיבים.
ב. המערער עזב את המושב כבר בשנת 1993. אשר על כן, לא יכול היה המערער לשמש כרב המושב החל משנה זו.
ג. למרות שתשלום שכרו של המערער הופסק כבר בחודש פברואר 1995, פנה המערער לבית הדין רק בחודש יוני 1998.
ד. מחומר הראיות עולה, כי גורמים שונים במשיבים ערכו במהלך שנת 1995 פגישות עם המערער בהן סוכם כי המערער יעזוב את תפקידו. לא זו אף זו. לאחר אותן פגישות שולמו למערער פיצויי פיטורים בגין התקופה בה הועסק כרב המושב. בנסיבות אלה, אין להעניק למערער את הסעד המבוקש על ידו.
ה. המערער היה מודע היטב לכך שעבודתו כרב המושב נפסקה והסכים לכך בהתנהגותו. גם אם לא ניתן להצביע על אקט מפורש של פיטורים או התפטרות בפועל הופסקה עבודתו בידיעתו ובהסכמתו.
טענות הצדדים
7. עיקר טענותיו של המערער בערעור שבפנינו התמצה באלה : בית הדין לא הכריע בשאלה מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיום ; בפגישות שנערכו עם המשיבים לא סוכם על הפסקת עבודתו של המערער ; כספי פיצויי הפיטורים שולמו למערער באמצעות המחאה בה לא צויין כי כספים אלה מהווים פיצויי פיטורים כי אם יתרת שכר ; בית הדין התעלם מעדותו של הרב בר זוהר שהעיד כי הרב לא הסכים להפסקת עבודתו ; המשיבים כולם טענו כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינם לבין המערער ולפיכך לא יכלו המשיבים להגיע עם המערער להסכם בדבר הפסקת עבודתו ; במקרה שלפנינו לא הוכח אקט מובהק של פיטורים או התפטרות ; העובדה כי המערער עזב כבר בשנת 1993 את המושב אינה יכולה לעמוד לו לרועץ, שכן אין חובה בדין למגורי רב במושב לו הוא מעניק שירותי דת. כמו כן עזיבת הבית נעשתה לאחר שנמצא כי הבית אינו מתאים למגורים.
8. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפו וטענו את הטענות הבאות : מחומר הראיות עולה המסקנה החד משמעית כי עבודתו של המערער הופסקה בהסכמה ולאחר תשלום פיצויי פיטורים. אשר על כן, אין משמעות לשאלה, האם פוטר המערער או התפטר ; המחלוקת בין המשיבים בשאלה מיהו מעבידם של רבני המושבים אינה מונעת מהם להגיע להסכם עם המערער בדבר הפסקת עבודתו כרב המושב ; מאז שנת 1996 משמש הרב רודריגז כרב המושב ; המערער, למעשה, זנח את מקום עבודתו כבר בשנת 1993 ולכן גם לשאלה האם הסכים המערער לסיום העסקתו אין משמעות.
הכרעה