בית הדין הארצי לעבודה
רות מולנר
המערערת
1. ארגון עולי מזרח אירופה
2. בית הורים בע"מ
המשיבים
בפני הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופטת נילי ארד
נציג ציבור מר יצחק ברק ונציג ציבור מר דן בר סלע
בשם המערערת: עו"ד אלישע בן שחר
בשם המשיבים: עו"ד אביגיל זכריה
פ ס ק ד י ן
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
המערערת טענה בבית הדין האזורי כי פיטוריה מהמשיבים היו שלא כדין. כן היא טענה לזכויות סוציאליות שונות. לאחר ישיבות רבות הסמיכו הצדדים את בית הדין האזורי, סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגת הציבור מירה שיבס, לפסיקה מנומקת לפשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], ה'תשמ"ד-1984. על פסק דין זה ונימוקיו הערעור בפנינו. ניסינו אף אנו להביא את הצדדים לפשרה אך הדבר לא עלה בידינו. נבחן האם יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
העובדות
המערערת, מנהלת חשבונות במקצועה, עבדה בבית הורים בע"מ, אחד ממוסדות ארגון עולי מרכז אירופה, כקלדנית וכמנהלת חשבונות מיום 1.3.1988. לאחר שחשב השכר של המשיבים פרש לגמלאות, החלה המערערת לעבוד במקומו כמנהלת חשבונות.
ביום 9.11.1995 בשיחה אישית ובמכתב הוסבר למערערת כי נוכח שינוי ארגוני של פתיחת בית הורים חדש ותוספת של עשרות עובדים היא לא תוכל להמשיך בתפקידה כחשבת שכר בארגון. הוצע לה להחליף תפקיד או להסב את מקצועה בכדי להתאים עצמה לנסיבות החדשות. המערערת טענה כי הינה כשירה למלא את התפקיד של חשבת שכר גם לאחר השינוי הארגוני. היא הודיעה שהיא רואה בהחלטה להעבירה מתפקידה כהחלטה לפטרה, וכי אינה מתכוונת לכפות את עצמה על המשיבים. אי לכך, ביקשה כי המשיבים יודיעו לה על מועד סיום עבודתה וייערכו למציאת עובד אחר תחתיה, כדי שתוכל להעביר לו את התפקיד בצורה מסודרת.
בחליפת מכתבים שהתקיימה בין הצדדים, בקשה המערערת מהמשיבים כי יודיעו לה מה הן זכויותיה עם פרישתה. ההנהלה הודיעה למערערת כי היא מבקשת לבדוק את אפשרויות המשך העסקתה בתפקידים אחרים כמחווה של רצון טוב. לבסוף קיבלה המערערת תחשיב של הזכויות המגיעות לה.
על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד, מפברואר 1978 לפיו פיטורי עובד קבוע אפשריים רק מסיבה מספקת ומתוך הסכמה הדדית בין ההנהלה לבין ועד העובדים וההסתדרות. המערערת הסתמכה גם על הסכם של המשיב 1 - ארגון עולי מרכז אירופה עם עובדיו משנת 1971, בו מפורטים תנאי פרישה מיוחדים של העובדים מהארגון.
הפלוגתאות