1. הערעור הוא על החלטת המשיב בהשגה, בהתייחס לצווים שהוציא המשיב, בהתאם לסעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן:
הפקודה
) לשנות המס 1998 ו-1999.
המשיב לא התיר למערערת ניכוי כספים, ששולמו לטענתה כשכר עבודה לעובדים, ואשר ככאלה שימשו בייצור הכנסתה, לפי סע' 17 לפקודה, ככול שמדובר היה בחשבוניות על שם
אבי ברהום, וזאת בהסתמך על ממצאים שנקבעו על ידי בית משפט זה, בתיק ע"ש 712/01.
הרקע והנסיבות הצריכות לעניין
:
2. המערערת, מועין אלעלי חברה קבלנית לעבודות שיש ואבן בניה בע"מ, ח"פ 512161316 (להלן:
המערערת
), עסקה בשנות המס הנדונות בעבודות קבלניות בציפוי מבנים באבן ושיש במקומות שונים בארץ. כדי לעמוד בהיקפי העבודה הנדרשים, התקשרה עם קבלני משנה לעבודות אבן וחיפוי, כדי שאלו יבצעו בפועל את העבודה באתרי בניה שונים. קבלנים אלו נדרשו לביצוע העבודה, תוך שהם אחראים על הבאת העובדים. במקביל, המערערת התחייבה לספק את הציוד והחומרים הנדרשים. במסגרת זו, התקשרה לטענתה המערערת, בין היתר, עם אבי ברהום, כקבלן משנה (להלן:
ברהום).
3. לטענת המערערת, עובדים שהובאו על-ידי ברהום, ביצעו עבורה את העבודה, במספר אתרי בניה, כדוגמה כרמיאל, חיפה ומודיעין. שכר עבודתם שולם על-ידי המערערת, לטענתה, הן באופן ישיר בצ'קים שהוצאו לעובדים והן דרך תשלומים שהועברו לברהום.
4. המשיב סירב להכיר בהוצאות שכר אלו כהוצאות מותרות בניכוי לפי סע' 17 לפקודה, וזאת משום שחשבוניות אלה, על-פי פסק דין של בית המשפט בע"ש 712/01, היו חשבוניות מס פיקטיביות שהוציא ברהום למערערת.
יצויין כי ספרי המערערת לשנים הנדונות לא נפסלו.
פסק הדין בתיק ע"ש 712/01
:
5. קדם להפעלת סמכותו של המשיב לפעול בהתאם לסעיף 147 לפקודה, הסכם בין הצדדים לתיק דנן, לפיו הותנתה הפעלת הסמכות האמורה בתוצאות פסק הדין בע"ש 712/01, שהוא ערעור על-פי חוק מס ערך מוסף.
על-פי פסק הדין שניתן במסגרת תיק ע"ש (חיפה) 712/01 (
מועין אלעלי חב' קבלנית, 512161316 נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 23/6/03) נדחה ערעור המערערת שם כנגד שומות מס התשומות שהוציא המשיב למערערת, בעקבות החלטתו שלא להכיר בניכוי תשומות מכוח חשבוניות שהוצאו על-ידי ברהום.
בפסק הדין נקבע, כי החשבוניות שהוצגו היו חסרות פרטים מהותיים, מוציא החשבוניות, ברהום, לא היה "עוסק", והוכח, במידה הנדרשת, גם בהתאם להצהרותיו של ברהום עצמו במע"מ, כי מאחורי הוצאת החשבוניות לא הייתה עסקה. בנסיבות אלו נקבע בפסק דין, כי מדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין, וכי בדין לא התיר המשיב ניכוי מס התשומות בגין חשבוניות אלה.
המערערת הגישה ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון (ע"א 8628/03), אך היא חזרה בה מן הערעור ופסק הדין של בית משפט זה, היה לפסק דין חלוט (פס"ד מיום 7/7/05).
6. בהסתמך על הקביעות בפסק הדין שניתן בע"ש 712/01, כאמור, לא התיר המשיב בתיק זה, ניכוי הוצאות שנדרשו על-ידי המערערת כהוצאות שכר עבודה, וזאת בגובה הסכומים הקשורים באותן חשבוניות פיקטיביות שהוצאו שלא כדין -
חשבוניות ברהום.
המערערת, מבקשת לערער כנגד החלטה זו, זאת משום שלעמדתה גם אם לא הותר לה לנכות את הסכומים הנדונים כתשומות, בערעור מע"מ, אין הדבר מונע ניכוין כהוצאות כנגד הכנסות, לצורך חיובי מס-הכנסה.
טענות בעלי הדין
:
7. לטענת המערערת, הגם שהחשבוניות נשוא ע"ש 712/01 (להלן:
חשבוניות ברהום
) לא היו קבילות לעניין קיזוז מס תשומות במע"מ, אין כל מניעה להכיר בסכומים המפורטים בהן כהוצאה לצורך מס הכנסה, וזאת משום שאין חולק כי הוצאות אלו הוצאו בפועל לשם תשלום שכר עבודה.
זאת ועוד, מאחר שספרי המערערת לא נפסלו, ומשלא הביא המשיב כל ראיה, כשהנטל עליו, להוכיח כי העבודה לא התבצעה או משלא טען כי למערערת לא היו עובדים שבגינם שולם שכר עבודה, הרי שלא היה מקום שלא להכיר בניכוי ההוצאות.
8. לעומתה טוען המשיב כי מאחר שלא ניתן לחלץ מחשבוניות ברהום או ממסמכים אחרים שהוגשו על-ידי המערערת את גובה הסכומים ששולמו בפועל כשכר עבודה, אין ביכולתו לשייך את ההוצאות לשכר העבודה ומשכך אין הוא מתיר ניכוי סכומים אלה.
עוד טוען המשיב כי לאור פסק הדין בע"ש 712/01, שהמערערת חזרה בה מן הערעור לגביו בבית המשפט העליון, הרי שממילא חל בין הצדדים להתדיינות השתק פלוגתא ו/או השתק עילה. משכך לטענתו, מנועה המערערת מלטעון לקבילות חשבוניות ברהום ולדרישה לנכות הסכומים בהן כהוצאות.