פסק-דין בתיק על"ח 11683-03-12

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים שליד לשכת שירות התעסוקה בירושלים. הערר שנידון בפני הוועדה היה ביום 24.8.10. את הערעור שבפנינו הגיש המערער ביום 7.3.12. ב"כ המשיבה העלה בפתח הדברים טענת התיישנות. בדיון מיום 9.5.12 נקבע כי שאלת ההתיישנות תידון בתחילה, וכך נעשה.

2.         כעולה ממכתב שירות התעסוקה מיום 1.2.11, למערער נרשמו 4 סירובים. המערער הגיש ערר שנדון, כאמור, בפני ועדת הערר ביום 24.8.10 וזו דחתה את הערר (להלן: החלטת ועדת הערר).

3.         המערער פנה לסיוע המשפטי והם כתבו למשיבה מכתב כבר ביום 16.1.11. על מכתב זה נענו במכתבו של מנהל סניף מזרח ירושלים מיום 1.2.11. במכתבו זה מציין מנהל הסניף כי ועדת הערר הייתה ביום 24.8.10 וכי פרוטוקול ועדת הערר נמסר למערער. שני מכתבים מטעם הסיוע המשפטי נשלחו לשירות התעסוקה בסמוך לאחר מכן, ביום 17.2.11 וביום 16.3.11. בשני מכתבים אלה מבקשים מהסיוע המשפטי לקבל את פרוטוקול החלטת ועדת הערר.

4.         ב"כ המערער טען כי בעניינו של המערער היו, כאמור, מספר סירובים שנרשמו, והוגשו מספר עררים. פרוטוקול ועדת הערר לא נמסר למערער וממילא לא החל מרוץ ההתיישנות. בכל אופן אין התייחסות לסירובים השונים אלא לסירוב אחד מחודש 03/10 בלבד. לנוכח זאת, הואיל וכלל לא ניתנה החלטה לגבי העררים השונים, הרי שלא החל מרוץ ההתיישנות. אף לגבי הערר נשוא החלטת הוועדה מיום 24.8.10, הרי שלא החל מרוץ ההתיישנות הואיל ולא התקבל הפרוטוקול.

5.         ב"כ המשיב טען כי ערר ניתן להגיש תוך 7 ימים כאשר ערעור על החלטת ועדת ערר יש להגיש תוך 60 יום. במקרה דנן הודע למערער כבר בחודש 01/11 ולמצער בחודש 02/11 על החלטת ועדת הערר וממילא התיישנה התובענה. העובדה שהעניין טופל על ידי הסיוע המשפטי לא מאריכה את תקופת ההתיישנות כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הארצי בבש"א (ארצי) 324/07 איילת זיו נ' שירות התעסוקה (ניתנה ביום 29.5.07).

6.         בפנינו טענו הצדדים וביקשו להשלים טיעונים בכתב. הצדדים השלימו סיכומיהם ופסק הדין להלן הינו על יסוד כתבי הטענות, הטיעונים והסיכומים.

הכרעה

7.         נקדים ונאמר כי החלטנו לקבל את עמדת המשיבה ולדחות את הערעור בשל התיישנות.

הפסיקה קבעה באופן גורף כי אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים שנקבעו בתקנות ביחס להגשת תובענות וערעורים. זאת מאחר שאין מדובר בפעולה משפטית במהלך המשפט עצמו, שביחס אליה רשאי בית הדין להאריך את המועדים כאמור בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אלא מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין (ר' מ' גולדברג עוקדן הבטחון הסוציאלי מהדורה 29 עמ' 1.710; דב"ע לו/0-11 חיים בר-אילן נ' המוסד פד"ע ז 340; דב"ע מח/104-0 סבג ניסים - המל"ל פד"ע כ 127; דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת - המל"ל פד"ע כא 132; עב"ל 307/96 אל-על בע"מ ושלמה סולטן נ' המוסד (לא פורסם); עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע נ' המוסד פד"ע לח 853).

כך נקבע כי:

"בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת תובענה - קצרה ידו של בית הדין מלהושיע"

(דב"ע נו/172-04 כוכבה לנקרי - המוסד לביטוח לאומי מיום 8.11.94; עב"ל 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481).

8.         מהתכתובת שצורפה עולה כי כבר ביום 16.1.11 הודע לסיוע המשפטי על כי הערר נדחה. בכל אופן, מהמכתב מיום 1.2.11 עולה בבירור כי הערר נדחה. יש לזכור כי מדובר בסירובים שנרשמו במחצית הראשונה של שנת 2010. המחוקק קבע לוח זמנים מדויק ומוקפד ובו חלון הזדמנויות צר להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר - 60 יום ממועד מתן ההחלטה או ממועד המצאתה. בהתאם לפסיקה לא ניתן להאריך תקופה קצובה זו. במקרה דנן רשם מנהל הסניף כבר ביום 1.2.11 כי פרוטוקול ועדת הערר ובו ההחלטה נשוא הערר נמסר למערער. המועד להגשת ערעור החל, אפוא, מעת מסירת הפרוטוקול למערער.

            בין כך ובין כך, ההחלטה לפיה הערר נדחה, הייתה בפני באי כוח המערער (הסיוע המשפטי) למצער בחודש 02/11. היה, אפוא, על המערער להגיש ערעור על ההחלטה תוך 60 יום מאותה שעה. כיוון שלא עשה כן, הרי שהמועד להגשת ערעור חלף.

כך נקבע בהחלטת בית הדין הארצי בבש"א (ארצי) 324/07 זיו נ' שירות התעסוקה (ניתנה ביום 29.5.07) כי " פנייה לסיוע המשפטי אינה מהווה מעצור למרוץ הימים להגשת ערעור. הדבר נכון במיוחד במקום בו לשכת הסיוע המשפטי משתהה באופן ניכר." הדברים יפים אף לענייננו.

9.         אדגיש כי אין אישור על כך שהוגשו עררים ביחס לכל אחד מהסירובים המפורטים במכתב מיום 1.2.11. בא כוח המשיב טען כי החומר לא נשמר ואין ברשותו תימוכין להגשת עררים, למעט הערר שהוגש ונדון ביום 24.8.10.

            בא כוח המערער לא הציג אישור כלשהו אודות הגשת עררים נוספים, למעט זה שנדון ביום 24.8.10. בנסיבות אלה ובהיעדר כל הוכחה על כי הוגש ערר על הסירובים הנוספים, הרי שכלל לא קמה סמכות לבית הדין לדון בסירובים שלא נבחנו ע"י ועדת הערר. סמכותו של בית הדין קמה רק לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר ביחס לסירוב. ערר על סירוב ניתן להגיש, כאמור, תוך 7 ימים מיום שנרשם הסירוב. לא הוכח, כאמור, כי הוגשו עררים וטענות בא כוח המערער בענין זה הינן טענות בעלמא, שנדחות על ידנו.

סוף דבר

10.        אנו מקבלים את טענת ההתיישנות שהעלה בא כוח המשיבה ודוחים, אפוא, את הערעור.