עד"מ
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
19-06
02/01/2007
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. נילי ארד
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
מנשה מואס
עו"ד אביטל גמליאל
עו"ד רוית ווקנין
|
הנתבע:
אייל חדד
עו"ד איתן נאור
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפנינו ערעור (לאחר מתן רשות) על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור גב' קליין, ומר אבדור ; דמ 2197/04) שדחה את כל רכיבי תביעתו של המערער.
2. א. המערער (להלן -
העובד) עבד כנהג אצל המשיב (להלן -
המעסיק)
החל מיום 14.6.01 ועד ליום 7.4.04.
ב. במסגרת עבודתו זו ביצע העובד מדי יום ביומו הסעות, הכוללות הסעת פועלים תאילנדים, הסעת תלמידים והחלת קו הסעות מקרית גת לבני ברק.
תמורת עבודתו זו שילם המעסיק לעובד שכר חודשי גלובלי בגובה של 4,465 ש"ח. זאת, ותו לא.
ג. יחסי העבודה בין העובד לבין המעסיק הסתיימו, כאמור, ביום 07.04.04, ועל נסיבות הפסקת העבודה קיימת מחלוקת בין הצדדים.
ד. עם סיום עבודתו של העובד אצל המעסיק, פנה העובד למזכירות האיגוד המקצועי במועצת פועלי קריית גת. נציגת מזכירות האיגוד המקצועי פנתה בכתב אל המעסיק וביקשה בשמו של העובד את זכויותיו, ביניהן תמורת שעות נוספות, פיצויי פיטורים ודמי חופשה שנתית.
מאחר ופנייתה זו של מזכירת האיגוד המקצועי לא נענתה, פנה העובד בתביעותיו לבית הדין האזורי.
ה. בבית הדין האזורי טען העובד, כי נסיבות סיום העסקתו מהווים פיטורים ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן, טען לדמי הבראה, ואף גמול עבור עבודה בשעות נוספות ומשכורת חודש אפריל 2004.
ו. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את העדויות שהובאו בפניו ובחן את הראיות, קבע כי העובד התפטר ביוזמתו מן העבודה ביום 7.4.04, ללא מתן הודעה מוקדמת. על כן, דחה את תביעותיו של העובד לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
לעומת זאת, קבע בית הדין האזורי, כי העובד זכאי לשכר חודש אפריל 2004 ודמי הבראה. אולם, מאחר והמשיב לא טען לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת עובר להתפטרותו, הסכום של שכר העבודה ודמי ההבראה קוזז באופן שלא נותרה למעשה יתרת חוב לטובת העובד.
ז. אשר לתביעה בגין גמול השעות הנוספות, קבע בית הדין האזורי, כי לא הוכחה מתכונת שעות עבודה קבועה, ומשלא הוכיח העובד את השעות הנוספות בהן עבד, נדחתה תביעתו.
ח. על מסקנות אלה הגיש העובד בקשת רשות ערעור. בקשת רשות הערעור התקבלה בהחלטה מיום 15.05.06 והערעור נדון בפנינו.
3.
דיון והכרעה
מתוך כלל טענות העובד בערעור מצאנו, כי יש לקבל את טענתו באשר לעבודה בשעות נוספות וכנגד אי התשלום בגינה.
דין טענותיו הנוספות של העובד להידחות.
בית הדין האזורי בחן את הראיות וכלל החומר שהיה בפניו, ולאחר שהתרשם מן העדויות הכריע באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. בכך, העדיף בית הדין האזורי את גרסת המעסיק, לפיה סיים העובד את יחסי העבודה מיוזמתו, ועל דעתו בלבד.
הכלל הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעותיו העובדתיות של הערכאה הדיונית המתבססת על התרשמותה הישירה מן העדויות, אלא אם קיים טעם מיוחד בתשתית עובדתית זו.
בנסיבות העניין, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי ומכאן, שדין הערעור כנגד אי פסיקת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת - להידחות.