עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
85-07
19/04/2009
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. שמואל צור
3. רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
התובע:
יחזקאל מאיר
עו"ד אסי רונן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ליאת אופיר
|
| פסק-דין |
השופט שמואל צור
1. בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המערער להכיר במחלת האסטמה ממנה הוא סובל כתולדה של פגיעה בעבודה. לטענתו, הוא נחשף במהלך עבודתו בחברת "אגמו" לחומרים מזיקים אשר גרמו למחלתו. בתשובתו לתביעה טען המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) כי אין קשר סיבתי בין המחלה ובין העבודה.
2. על פי הסכמת הצדדים, מינה בית הדין האזורי ביום 2.9.04 מומחה יועץ רפואי מתחום הריאות (להלן -
המומחה) לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. בפני המומחה הובא תצהירו של המערער הכולל את הרקע העובדתי וכן חומר רפואי נוסף.
3. בחוות דעת מיום 4.10.04 קבע המומחה כי המערער סובל מאסטמה קלה. לדעת המומחה אין לקשור את מחלת המערער לעבודה ואין עדות לנזק מיקרוטראומטי.
המומחה התבקש להשיב על שאלות הבהרה ועשה זאת ביום 8.8.05 וביום 15.2.06. בתשובה לשאלות ההבהרה חזר המומחה על אבחנתו כי אין מדובר במחלת אסטמה שמקורה בעבודה וכי השפעת נסיבות עבודתו של המערער על המחלה - אם היתה - היתה זניחה בהשוואה לגורמים אחרים, בהם נטייתו הטבעית של המערער ועובדת היותו מעשן.
4. בית הדין האזורי (השופטת נאוה ויימן; תיק בל 1628/03) דחה את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחה.
5. המערער הגיש הודעת ערעור, אך לא הובאו בה כל נימוקים. המערער הודיע כי בכוונתו להגיש הודעת ערעור מתוקנת, אך לא עשה כן.
6. בסיכומים שהגיש המערער הוא העלה נימוק ערעור יחיד כלפי חוות דעתו של המומחה, לאמור -
"
התובע (הוא המערער - ש.צ.)
פנה לאחרונה אל [המומחה] באופן פרטי על מנת שיחווה את דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הבעיות בדרכי הנשימה והאסטמה. הפלא ופלא, [המומחה] קובע במכתבו מיום 28.3.08 כי קיים קשר סיבתי: "לדעתי יש מקום לקשור את עבודתו כרתך מסגר עם התפתחות המחלה. ממליץ על הכרה במחלתו כמחלה מקצועית". מצ"ב מכתבו של [המומחה]".
לטענת המערער, על יסוד האמור במכתבו של המומחה מיום 26.3.08, קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין מחלתו ויש לקבוע כי המערער הוכיח את תביעתו. לחילופין ביקש המערער לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה נוסף.
7. במהלך הדיון בערעור הבענו את פליאתנו על כך שהמערער ההין לפנות אל המומחה מטעם בית הדין באופן פרטי ולקבל ממנו מכתב הסותר לכאורה את חוות דעתו, בלא להביא לידיעתו כי קיימת חוות דעת שלו באותו עניין. נוכח דברינו במהלך הדיון, הודיע ב"כ המערער כי הוא מסכים להוציא את מכתבו של המומחה מתיק בית הדין ולא להסתמך על האמור בו וטוב שכך עשה.
8. אנו רואים בחומרה יתירה את התנהגותו של המערער ובאי כוחו בעניין שבפנינו. פנייתו של המערער אל המומחה מטעם בית הדין באופן פרטי, הינה- על פניה- לא פחות מאשר שיבוש הליכי משפט. מומחה רפואי המתמנה על ידי בית הדין הינו גורם אוביקטיבי האמור לשקף נאמנה את מצבו הרפואי של המבוטח. המומחה פועל בעניין זה כזרועו הארוכה של בית הדין ואין למי מן הצדדים רשות לפנות אליו אלא ברשות בית הדין ובכפוף למסגרת הרשות הניתנת. פניית המערער אל המומחה נועדה "להעמיד במבחן" את חוות דעתו שהוגשה לבית הדין. פניית המערער אל המומחה הכשילה אותו בביצוע תפקידו כמומחה מטעם בית הדין. דבר זה - על פניו - הוא פסול מעיקרו ומהווה פגיעה חמורה בהליך השיפוטי.
9. גם עורכי דינו של המערער אינם נקיים מרבב בקשר לכך. לצורך העניין אנו יוצאים מנקודת הנחה - לטובת עורכי הדין - כי הם לא ידעו על פנייתו האסורה של המערער אל המומחה.
אך עורכי הדין קיבלו מן המערער את המכתב של המומחה מיום 26.3.08 הסותרת את חוות דעתו, והם לא סירבו לעשות בו שימוש. עורכי הדין הגישו את המסמך לבית הדין הארצי (בלא לבקש רשות לכך), תוך שהם מבקשים להסתמך עליו כדי לשנות את פסיקת בית הדין האזורי המסתמכת על חוות דעת המומחה. בכך, על פני הדברים, הפכו עצמם עורכי הדין לשותפים למעשיו של המערער ונכשלו בביצוע תפקידם כ"פקידי בית הדין" האמונים על תקינותו של ההליך השיפוטי.
10. לעצם העניין, משעה שהוצא מכתבו של המומחה מתיק בית הדין, נותרה בעינה חוות דעתו שהוגשה לבית הדין האזורי, ותשובותיו לשאלות ההבהרה. מחוות דעת זו עולה בבירור כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המערער ובין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל וככל שקיים קשר, הרי הוא זניח ובלתי משמעותי. במהלך הדיון בפנינו טען ב"כ המערער כי יש ליישם את פסיקת בית הדין לפיה השפעת עבודה על מצב רפואי בשיעור של 20% אינה בבחינת "השפעה פחותה בהרבה" ואף ביקש להפנות אל המומחה שאלת הבהרה בנקודה זו. לא מצאנו לנכון להענות לבקשה זו, לאור חוות דעתו החד משמעית והברורה של המומחה כי השפעת עבודה על מחלתו של המערער הינה שולית וזניחה. צדק איפוא בית הדין האזורי בדחותו את התביעה לגופה ודין הערעור להידחות על יסוד אותם נימוקים.
11. סיכומו של האמור לעיל כי דין הערעור להידחות. התנהלותו של המערער הצדיקה בנסיבות העניין לחייבו בתשלום הוצאות לטובת המוסד בערעור בסכום משמעותי. עם זאת, בהתחשב בכך שב"כ המערער משך את מכתב המומחה מתיק בית הדין, יישא המערער בהוצאות המוסד בערעור בסכום מופחת של 2,500 ש"ח.
עותק מפסק דיננו יועבר לידיעתו של המומחה.
השופט יגאל פליטמן
אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט צור.