עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
832-06
21/11/2008
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. יגאל פליטמן
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
לוי כהן
עו"ד נסרין סוסאן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ליאת אופיר
|
| פסק-דין |
השופט יגאל פליטמן
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו; בל 3049/02) בו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלה בריאותיו כבפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-
החוק), על פי תורת המיקרוטראומה.
הרקע העובדתי, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, הינו כדקלמן:
"(א) התובע יליד שנת 1940.
(ב) התובע עבד בתור פועל ייצור, במפעל ישאסבסט, מפעל איתנית דהיום, בנהריה, במשך כ - 11 שנים, החל מתאריך 24.8.1960 ועד ליום 30.11.1971.
(ג) במשך כל תקופת עבודתו היה התובע חשוף לאסבסט.
(ד) התובע עבד במשך כל תקופת עבודתו בארבע מחלקות:
(1) צירה - מחלקה לייצור אביזרי אסבסט צמנט.
(2) הצ"ק ייצור - מחלקה לייצור לוחות אסבסט צמנט.
(3) הצ"ק עבוד - מחלקה לעיבוד לוחות אסבסט צמנט.
(4) מצא - מחלקה לייצור צינורות אסבסט צמנט.
(ה) בעבודתו עבד כל הזמן בחשיפה לאבק אסבסט יבש, אותו שאף כל הזמן לריאות.
(ו) האבק הנ"ל כיסה את כל גופו של התובע, משום שמעבידתו לא סיפקה לו אמצעי מיגון מאבק האסבסט.
(ז) התובע עבד ששה ימים בשבוע, תשע שעות לפחות ביממה, וכל הזמן הזה היה חשוף לאסבסט, לסיבי האסבסט ולאבק שלו.
(ח) התובע לא השתמש באמצעי מיגון, משום שאלה לא סופקו לו על ידי מעבידתו.
(ט) בשנת 1999 התגלתה אצל התובע מחלת סרטן הריאות".
ההליך בבית הדין האזורי:
בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' קרמר, אשר התבקש לקבוע, האם ישנו קשר סיבתי רפואי בין חשיפתו של המערער לאסבסט בעבודתו לבין המחלה בריאותיו. פרופ' קרמר חיווה דעתו, כי ייתכן והלימפומה הפוליקולרית שנמצאה בבית השחי השמאלי של המערער בשנת 1999 הופיעה על רקע הקרנה לגזזת שעבר בילדותו. באשר לגוש שנמצא בריאתו השמאלית של המערער בחודש מאי 2000, קבע פרופ' קרמר, כי ללא ביופסיה לא יוכל לקבוע את הקשר לאסבסט. פרופ' קרמר קבע, כי אם ימצא בבדיקת הביופסיה כי מדובר בלימפומה, אזי מסקנתו תהיה כי אין קשר לחשיפה לאסבסט, ואילו אם ייקבע כי מדובר בסרטן הריאה, הרי שהקשר ידוע ומוכח, ואף נקבע כמחלת מקצוע בקשר לחשיפה לאסבסט.
בפני פרופ' קרמר הוצג חומר רפואי נוסף, אולם פרופ' קרמר קבע כי הוא אינו עונה על השאלה מהו הגוש הריאתי באונה השמאלית העליונה של המערער, והפנה את המערער לרופא המטולוג או אונקולוג, אשר יחווה דעתו בשאלה זו. בעקבות המלצה זו, המציא המערער לבית הדין האזורי את חוות דעתו של פרופ' מנחם בן שחר, שהוצגה בפני פרופ' קרמר, ממנה עולה כי מדובר בלימפומה- סרטן בלוטות הלימפה שהתפשט. פרופ' קרמר קבע, כי לאור זאת, הוא אינו יכול למצוא קשר בין החשיפה לאסבסט לבין גידול מן הסוג המצוי אצל המערער.
בפני פרופ' קרמר הוצגה שאלת הבהרה נוספת בעקבות חוות דעתו זו. פרופ' קרמר קבע כי לדעתו, אין כל קשר בין התפתחות הלימפומה לבין החשיפה לאסבסט.
לאחר קבלת תשובה זו, ביקש המערער לפסול את חוות דעתו של פרופ' קרמר. בקשתו זו נדחתה משקביעתו של פרופ' קרמר ברורה וסבירה, ולא נמצאו בה פגמים המצדיקים פסילתה. עוד ביקש המערער להתיר לו להגיש לפרופ' קרמר חוות דעת של מומחה מטעמו, פרופ' רביד, וכן שאלות הבהרה וחומר מקצועי נוסף. בקשה זו נענתה בחיוב.