עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
78-07
28/07/2008
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. שמואל צור
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
עזרא כהן
עו"ד אביהו שושני
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד כרמית נאור
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב יפו (בפני הנשיאה עליה פוגל; בל 1010/96), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בליקוייו הרפואיים כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם -
החוק).
2. המערער הינו חשמלאי במקצועו ועבד בחב' תנובה בע"מ כ-25 שנים.
במסגרת עבודתו המערער עסק בתיקון עגלות חשמליות ובמלגזות וכן בתחזוקת המצברים של אותן עגלות.
בשנת 1994 המערער החל לחוש בעייפות, כאבי ראש, הפרעות בריכוז, צריבה בדרכי הנשימה ותופעות נוירולוגיות אחרות ופנה לרופא התעסוקה. הרופא המליץ לו שלא יעבוד באותם תנאי עבודה ומשלא נמצא למערער תפקיד חלופי פוטר בשנת 1996.
המערער ביקש שיכירו בליקוייו הרפואיים כמחלת מקצוע ולחילופין כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו זו ועל כן פנה לבית הדין האזורי.
3. המערער טען בבית הדין האזורי, כי בעבודתו נחשף במשך שנים ארוכות לגזים רעילים ולכן יש לראות בפגיעותיו כמחלת מקצוע, המוסד לביטוח לאומי כאמור דחה טענותיו אלה של המערער וטען, כי לא נחשף לגזים רעילים ולכן מחלתו אינה מחלת מקצוע וכן כי לא הונחה תשתית עובדתית להחלת תורת המיקרוטראומה.
4. בית הדין האזורי שמע עדים רבים הן מטעמו של המערער והן מטעמו של המוסד לביטוח לאומי. כן הוגשו חוות דעת מטעם שני הצדדים כאשר המערער הגיש חוות דעת רפואית מטעמו וחוות דעת בתחום הבטיחות בעבודה ואילו המוסד הגיש חוות דעת בתחום הבטיחות בעבודה בלבד.
5.
באשר לטענה בדבר מחלת מקצוע
בית הדין האזורי קבע כי אין מדובר במחלת מקצוע וכי לא הוכחה הרעלה ולכן כי מחלותיו אינן מצויות ברשימת המחלות שבתוספת השנייה לחוק וכן עבודתו לא הייתה עבודה בתהליך ייצור כמפורט בטור 2 לתוספת השנייה שבחוק.
באשר לטענה בדבר פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה
.
בית הדין האזורי בחן את עדויות העדים מטעמו של המערער ואת עדותם של העדים מטעמו של המוסד וקבע, כי עדי המערערת לא הציגו גרסה אחת ומשכנעת לטענות המערער ואילו עדויות מטעם המוסד לביטוח לאומי היו משכנעות , אמינות ומנומקות, ולאור שקילת העדויות קבע כדלקמן:
"
א. התובע טען כי עבד עם מצברים, מהם נפלטו חומרים רעילים (אדי חומצה). לא מצאתי בחומר הראיות הוכחה כי המצברים עימם עבד התובע פלטו חומרים כלשהם. מהעדויות עולה כי ממצבר חדש לא עולים אדים או ריח. בכל המצברים היו פקקים סגורים בזמן ההטענה. כאשר מצבר היה מתקלקל היו מזמינים את היצרן שהיה אחראי לתקנו ונציג היצרן היה אוסף את המצבר ומחליפו מחדש. התובע לא נחשף איפוא כלל לחומרים המצויים בתוך המצברים ולא עסק בפעולות ייצור במסגרת עבודתו בתנובה. למעלה מן הנחוץ יובהר, כי לא הוכח כי החשיפה לכאורה, הייתה חוזרת ונשנית, לאורך זמן במהלך עבודתו של התובע.
ב. התובע טען לפליטת חומרים רעילים בעת הטיפול במלגזות. ברם לביה"ד לא הובאה ולו ראשית ראיה, כי בעת עבודה עם מלגזות נפלטים חומרים רעילים/מסוכנים כלשהם.
29. מאידך, הוכיח הנתבע, כי תיקון המלגזות והטיפול בהן נעשה על פי רוב בשטח פתוח, ולא בפנים המבנה, ומשכך, אף אם נפלטו אי אילו חומרים מסוכנים לכאורה, שטיבם לא נודע, הרי שהתפזרו באוויר הפתוח, ולא נותרו באוויר העומד בסמוך לתובע.
עוד הוכח כי עבודת התובע לא התרכזה בטיפול במלגזות. עבודתו ברוב הזמן כללה פעולות אחרות, שהיו שונות ומגוונות.
הטיפול במצברים היה פעולה שנעשתה אחת לשבועיים. ביתר הזמן עסק התובע בתיקוני חשמל, החלפת חלקים בעגלות, ותיקונים שונים, שאין להם דבר וחצי דבר עם חשיפה לחומרים מסוכנים."
לאור מסקנתו זו דחה בית הדין האזורי את התביעה.
6.
דיון והכרעה