עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
748-06
24/06/2008
|
בפני השופט:
1. נילי ארד
2. שמואל צור
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
בני מסטר
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד חיה שחר
|
| פסק-דין |
השופטת נילי ארד
- 1. ענייננו בערעור זה, בפסיקתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית שופט ראשי, השופטת יהודית גלטנר הופמן; בל' 2781/05) לפיה נדחתה תביעת המערער לתשלום גמלת הבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב, תוך חיובו רטרואקטיבית בהחזר הגמלה ששולמה לו.
העובדות
2. המערער רשום כ"דורש עבודה" בשירות התעסוקה. למערער שולמה גמלת הבטחת הכנסה בעקבות תביעות שהגיש בתאריך 7.11.00 ובתאריך 27.5.03. באוקטובר 2004 הופסק תשלום הגמלה למערער לאחר שנראה נוהג ברכב מסוג סובארו שמספרו 7193203 (להלן:
הרכב).
הרכב היה בבעלות אביו המנוח של המערער ולאחר פטירתו הועבר הרכב לבעלות האם ונרשם על שמה, למרות שאינה בעלת רשיון נהיגה. המערער מתגורר בדירה עם אמו שהיא בעלת נכות נפשית בשיעור 100% ופוליסת הביטוח לרכב רשומה על שמו.
3. חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, מר אמיתי ישראל, ציין בדו"ח חקירה מיום 2.11.04 כי לפי בירור שנערך עם שכניו של המערער "הרכב מסוג סובארו נמצא בשימושו של התובע" וכי בביקורים שנערכו בבית מגוריו של המערער ביום 12.10.04 וביום 14.10.04 "לא נמצא איש, הרכב לא ניראה באזור המגורים".
המערער, בהודעה לחוקר המוסד מיום 27.2.05, אישר כי הוא נוהג ברכב מידי פעם, כי הוא היחיד הנוהג ברכב מאחר ולאמו אין רישיון נהיגה. האם שילמה את ההוצאות השוטפות על הרכב ורשיון הרכב רשום על שמה, ואילו תעודת הביטוח של הרכב הינה על שמו.
4. במכתב מיום 17.3.05 שכותרתו
"גימלה להבטחת הכנסה - הודעה על חוב" הודיע המשיב (להלן:
המוסד) למערער "כי בתאריך 17/3/2005 נוצר על שמך חוב בסכום 28815 ש"ח, עקב תשלומים שלא הגיעו לך על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980. סכום ההצמדה נכון להיום 106 ש"ח".
במכתב מיום 22.3.05 הוסיף המוסד והודיע למערער על
הפסקה רטרואקטיבית של תשלום גמלת הבטחת הכנסה בזו הלשון:
"אנו מצטערים להודיעך על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 11/2000 הואיל ובשימושך רכב מספר 9193203.
בהתייעצות עם ההנהלה, הוחלט לשלול זכאותך מיום 11.2000 מאחר ועפ"י חקירה שנעשתה, אתה היחיד שהינך משתמש ברכב".
המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי נגד שלילת גמלת הבטחת הכנסה ועל חיובו בהחזר רטרואקטיבי של התשלומים שקיבל.
פסק הדין של בית הדין האזורי
5. בית הדין האזורי דחה את התביעה על בסיס חומר הראיות שהובא לפניו ומהימנות העדים ולאור הוראות החוק וההלכה הפסוקה. מסקנתו הייתה כי המערער "נהג ברכב מנהג בעלים" ועל כן אין הוא זכאי לתשלום גמלת הכנסה. את מסקנתו השתית בית הדין האזורי על ממצאים ומסקנות אלה:
המערער אישר בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ובעדותו בבית הדין כי עשה שימוש ברכב וכי "רק הוא זה שנהג והשתמש ברכב"; "גרסתו, כי השתמש ברכב רק בתקופה שלא קיבל גימלת הבטחת הכנסה לא הוכחה ו"גירסה 'משופצת' זו עלתה רק בעדותו בבית הדין"; המערער "נשא בהוצאות הדלק כאשר השתמש ברכב"; המערער "לא הגיש בקשה להכיר בשימוש ברכב לצרכים רפואיים עבור אמו או סבתו, לאחר שאביו נפטר" ו"לא הציג כל תעודה רפואית לתמיכה בגרסתו"; נדחתה טענת המערער לפיה מנהל סניף המוסד לביטוח לאומי "אמר לו שלא יהיו בעיות אם ינהג ברכב במצבו" משטענה זו "אינה הגיונית, אינה סבירה ואף לא הוכחה".
הערעור
6. בערעורו חזר
המערער על טענותיו בבית הדין האזורי שעיקרן באלה: בהיותו בן יחיד, ולאחר פטירת אביו שהיה המפרנס היחיד במשפחה, נפל עליו עול הטיפול באמו הסובלת ממחלת נפש; לבקשת אמו לא נמכר הרכב לאחר מות אביו בשל ערכו הרגשי ולמעשה משמש הרכב לשעת חירום בלבד; הרכב איננו בבעלותו ולא היה בבעלותו, התשלומים עבור אחזקת הרכב בוצעו מחשבון הבנק המשותף של הוריו ובשל חוסר תפקודה של אמו טיפל בתשלומים השוטפים; המערער לא נהג ברכב בתקופות בהן קיבל הבטחת הכנסה "אלא לעיתים נדירות ולצרכים דחופים" של אמו וסבתו; המערער מלין על התנהלות המוסד לביטוח לאומי כלפיו תוך שציין כי בשיחה עם מנהל סניף המוסד לביטוח הלאומי, עובר להגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, ובבירורים עם פקידות בסניף, לא הובאה לידיעתו האפשרות להגשת הכרה בשימוש ברכב לצרכים רפואיים; "החוקר השתמש בדיווחו בתיאור שלא עולה בקנה אחד עם" התבטאויותיו של המערער בחקירה; כאשר החוקר הגיע לביתו היה המערער בחופשת מחלה ו"הרכב כל העת חנה בחנייה המשותפת לכל דיירי הבניינים" הנמצאים ברחוב בו הוא מתגורר; בטופס הבטחת הכנסה לא מצוינת השאלה אם קיים ברשות הוריו של המבוטח רכב. על כל אלה הוסיף וטען כי "שלילת הזכאות באופן רטרואקטיבי הינה שלילה דורסנית".
7.
המוסד לביטוח לאומי, תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, תוך שסמך על ממצאיו של בית הדין לרבות בנוגע לשימוש שעשה המערער ברכב, והוסיף והטעים: "שלילת הזכאות אינה נובעת מהיות האם בעלת הרכב אלא משימושו הקבוע של המערער ברכב"; למרות טענות המערער בדבר שימוש ברכב לצורך טיפול באמו "לא הוגשה בקשה לשימוש ברכב מטעמים רפואיים". בהתייחס לטענות המערער על חיובו בהחזר רטרואקטיבי של הגמלה טען המוסד כי תביעת המערער לגמלת הבטחת הכנסה מיום 22.3.05 נדחתה "רטרואקטיבית ל- 7.11.00 הואיל ולהנחת דעת פקיד המשיב, נעשה שימוש קבוע ברכב לפחות לאורך כל התקופה הזו"; וכי ככל שהמערער סבור כי דרישת התשלום הרטרואקטיבית היא "דורסנית" הרי ש"שליחת יד לקופה הציבורית במשך תקופה ארוכה, תוך העלמת העובדה כי המערער משתמש ברכב באופן קבוע ויודע כי דבר זה שולל זכאות לגמלה - היא דורסנית לא פחות".
דיון והכרעה