עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
540-05
29/08/2006
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. שמואל צור
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
עמוס דואני
עו"ד איתן ליברמן
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד תהלה כזרי
|
| פסק-דין |
השופט יגאל פליטמן:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגנית השופט הראשי חגית שגיא ונציגי הציבור גב' לובלסקי ומר ביאלוגורסקי; בל 1500/02) אשר דחה את תביעת המערער לשנות את חישוב תגמולי המילואים אשר שולמו לו בגין שירות מילואים חד-יומי, אשר בוצע על ידו מספר פעמים בין ספטמבר 2000 ועד מרץ 2002.
2.
הרקע העובדתי, כפי שקבעו בית הדין האזורי:
א. המערער פוטר מעבודתו בסוף אוגוסט 2000, כאשר שכרו במועד זה עמד על סך של 19,242 ש"ח.
ב. המערער קיבל דמי אבטלה החל מחודש ספטמבר 2000.
ג. בין החודשים אוגוסט 2000 ועד מרץ 2002 ביצע המערער שירות מילואים לתקופות שונות, כאשר רוב הפעמים בוצעו כשירות חד-יומי.
ד. המשיב (להלן- המוסד) שילם למערער תגמולי מילואים תחילה על פי דמי אבטלה, ולאחר מכן על פי שכר מינימום (למעט התקופה שעד לחודש ספטמבר 2000, אז שילם המשיב למערער תגמולי מילואים על פי שכרו עובר לפיטוריו).
ה. המערער תבע לתקן את חישוב תגמולי המילואים שקיבל בהתאם לשכר עבודתו האחרון.
3.
הרקע הנורמטיבי:
א. עניינה של תביעת המערער בשאלת חלותם של "כללי הרצף" לעניין תגמולי מילואים עבור שירות חד-יומי, והם סעיפים 273, 274 ו-279 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), ותקנות 1 ו-7 לתקנות הביטוח הלאומי (תגמולים למשרתים במילואים) תשל"ח- 1977 (להלן- תקנות המילואים).
ב. על פי "כללי הרצף", יש לחשב את תגמולי המילואים על בסיס שכר העבודה ששולם למבוטח ברבע השנה אשר קדם לשירות המילואים. אדם שהחל שירות מילואים נוסף טרם חלוף 60 יום מתום שירותו הקודם, יחושב התגמול עבור השירות הנוסף על בסיס התגמול אשר שולם לו עבור השירות הקודם.
בנוסף, אם מבוטח הפסיק לעבוד בתקופה של לא יותר מ-60 יום לפני שירות המילואים, יחושב התגמול על פי שכרו האחרון.
ג. תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (תגמול בעד שירות חד-יומי) תשמ"ז- 1986 (להלן- תקנות שירות חד-יומי), מבחינה לעניין חישוב תגמולי המילואים בין המשרתים שירות מילואים ממושך לבין המשרתים שירות חד-יומי. לגבי המשרתים שירות חד-יומי, קובעת תקנה 4 כי לא יחולו עליהם תקנות 1, 5 ו-7 לתקנות המילואים.
ד. הסעיפים והתקנות העוסקים בשירות מילואים חד-יומי בוטלו בתיקון 43 משנת 2001, ובתיקון 63 משנת 2003 (להלן- התיקון לחוק), ועימם בוטלה גם ההבחנה בין שירות ממושך לבין שירות חד-יומי.
4.
ההליך בבית הדין האזורי:
א. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע, כי כיוון שהחוק תוקן לאחר שירות המילואים אותו ביצע המערער באופן שיחול מעתה ואילך ולא באופן רטרואקטיבי, לא ניתן להחילו על תגמולי המילואים אשר קיבל המערער.
ב. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער לעניין בטלות תקנה 4 לתקנות שירות חד-יומי, באשר היא חסרת מידתיות ומפלה בקביעתה אופן חישוב תגמול שונה לגבי שירות חד-יומי לעומת שירות ממושך.
בית הדין האזורי קבע, כי תכלית תקנה 4 היא תכלית ראויה, שכן היא מבחינה בין אדם היוצא לשירות מילואים ממושך, המתנתק מעבודתו, ממקור פרנסתו ומשגרת חייו עקב השירות, לבין אדם היוצא לשירות חד-יומי, אשר אינו מתרחק מעבודתו ומשגרת יומו. הדברים אמורים ביתר שאת לגבי מי שנקרא לשירות מילואים בתכיפות, כאשר במהלך פרק הזמן שבין שתי תקופות מילואים מופסקת עבודתו. במצב כזה, בשל שירות המילואים הממושך, מנוע המבוטח מלחפש מקום עבודה חליפי. הגיון זה אינו קיים לגבי מי שנקרא לשירות חד-יומי.
על כן קבע בית הדין האזורי, כי חישוב תגמול שונה לגבי המשרתים שירות מילואים חד-יומי אין בו משום פגיעה של ממש במבוטח ובקניינו, ואין בו חוסר סבירות המצדיק קביעת בטלותה של תקנה 4.