פסק-דין בתיק עבל 53/07

השופט שמואל צור

1.         בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגישה גב' אלישבע חי (להלן- המערערת) להשוואת זכויותיה לאלה של אלמנה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970 (להלן - חוק התגמולים). בית הדין האזורי (השופטת חנה בן-יוסף; בל 6392/05( דחה את תביעת המערערת ומכאן הערעור שלפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המערערת הינה אלמנתו של מרדכי בורגין ז"ל (להלן - המנוח) אשר נרצח ביום 7.4.56 על ידי חוליית מסתננים ערבים. לאחר מות המנוח הכיר המוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) בפגיעת המנוח כפגיעת איבה לפי הוראות חוק הגימלאות לנפגעי ספר תשי"ז-1956 (להלן - חוק נפגעי ספר). בעת פטירת בעלה של המערערת היא היתה בת 19 ללא ילדים.

3.         המערערת הגישה למוסד תביעה לקצבת שאירים לפי חוק נפגעי ספר בשל פטירת המנוח. ביום 13.12.57 אישר המוסד למערערת תשלום מענק חד פעמי בסך 2,430 ל"י, בהתאם להוראות חוק זה. סכום המענק שולם למערערת.

 4.        ביום 1.8.04 פנתה המערערת למוסד בבקשה להכיר בה כאלמנת נפגע פעולות איבה לפי חוק התגמולים. המוסד דחה את בקשת המערערת מן הטעם שעם קבלת הגמלה לפי חוק נפגעי ספר מוצו זכויותיה ואין לה זכויות לפי חוק התגמולים.

הדיון בבית הדין האזורי

5.         על רקע זה הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב. לטענתה, חוק התגמולים הרחיב את מעגל הזכאים לתגמול והעניק תגמולים רחבים יותר מאלה שבחוק נפגעי ספר, מכוחו קיבלה מענק חד פעמי. לטענתה, תשלום מענק חד פעמי לפי חוק נפגעי ספר אינו שולל ממנה זכויותיה לפי חוק התגמולים. עוד טענה המערערת, כי הוראות המעבר בחוק התגמולים שותקות בכל הנוגע לזכויות של שאירי נפגעי ספר ואלה לא נשללו לפי חוק התגמולים. לטענתה, אין הצדקה להפלותה לרעה ולשלול ממנה זכויות המגיעות לה לפי חוק התגמולים. 

לטענת המערערת יש לפרש את הוראות המעבר בחוק התגמולים בהרחבה ולטובת הנפגע באופן שגם שאירים של נפגעי ספר יוכרו כזכאים לפי חוק התגמולים. עוד טענה המערערת כי על המוסד היה לשלם לה את הגמלה, כפי ששילם לאמו של בעלה המנוח, אשר הוכרה כאם שכולה וזכתה להטבות מכח חוק התגמולים.

6.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת וקבע כי חוק התגמולים אינו חל עליה. בית הדין ניתח את ההוראות הרלבנטיות בחוק התגמולים וקבע כי המחוקק צימצם את תחולתו. בית הדין עמד גם על פרשנותן של הוראות המעבר וקבע כי אלה מתייחסות לנפגע ספר ולא לשאיריו. לדעת בית הדין, אין בהוראות המעבר שבחוק התגמולים כדי ללמד על זכויות שאירי נפגעי ספר לפי חוק התגמולים. לדעת בית הדין טענה זו מתיישבת עם לשון החוק   ועם פרשנותו הראויה. בית הדין קבע כי גם אם היתה המערערת נכנסת לגדר "נפגע ספר", הרי שלא חלה החמרה במצבה הרפואי לאחר תחילתו של חוק התגמולים. בית הדין דחה גם את טענת המערערת כי הופלתה לרעה ביחס לחמותה. בקשר לכך נקבע כי חמותה של המערערת לא הוכרה כבעלת זכות לפי חוק התגמולים אלא שולם לה מענק חד פעמי לפנים משורת הדין ובשל נסיבותיה המיוחדות.

הערעור

7.         בערעור בפנינו משיגה המערערת על שני עניינים העולים מפסיקת בית הדין האזורי: האחד - המערערת טוענת כי לא היה מקום לדחות את התביעה להשוואת זכויותיה כשאירה של נפגע ספר בהתאם לחוק התגמולים;     ו השני - המערערת משיגה על החלטת ביניים של בית הדין מיום 26.9.06, אשר נמנע מלמחוק סעיפים מסוימים מסיכומי המוסד.

בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבית הדין האזורי. לטענתה, אין בסיס לקביעה כי משעה שקיבלה מענק חד פעמי מכוח חוק נפגעי ספר מוצתה זכותה להטבות לפי חוק התגמולים. לטענתה, חוק התגמולים ביטל את האפליה שהיתה בין אלמנות חיילים שנספו במערכה ללא ילדים ובין אלמנות נפגעי ספר באותו מצב. בנסיבות אלה, כך נטען, אין הצדקה להפלות בין אלמנות אלה ובין המערערת. עוד טוענת המערערת כי בהוראות המעבר שבתיקון מס' 7 לחוק התגמולים שותק המחוקק בכל הנוגע לזכויותיהם של שאירים. לטענתה, שתיקת המחוקק מלמדת על חסר משפטי (לאקונה) אותו יש למלא בדרך של הכרה בזכויות לפי חוק תגמולים. לטענתה, פרשנות אחרת עשויה ליצור אי שוויון בין שאירים מכוח חוק נפגעי ספר לבין שאירים מכוח חוקים אחרים.

עוד טוענת המערערת כי טעה בית הדין האזורי בכך שביסס את קביעתו על פרשת חלבי (עב"ל 103/06 המוסד - אהובה חלבי, לא פורסם; ניתן ביום 21.11.06). לטענתה, לא היה מקום להשוות בין אותו מקרה ובין עניינה, בשל השוני ביניהם. עוד טוענת המערערת כי יש מקום להשוות את זכויותיה לאלה של חמותה. לחילופין, טוענת המערערת כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי מצבה הרפואי לא הוחמר וכי לא חלות עליה החלופות שבסעיף  23 לתיקון מס' 7 לחוק התגמולים.

8.         המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, המערערת מיצתה את זכויותיה עם קבלת הגמלה לפי חוק נפגעי ספר ולפיכך אין היא זכאית להטבות שבחוק התגמולים. לטענתו, המחוקק לא התכוון להעניק לשאירים של נפגעי ספר זכות לגמלאות לפי חוק התגמולים. בקשר לכך נטען כי שתיקת המחוקק בהוראות המעבר ביחס לשאירים משמעה הסדר שלילי ולא חסר משפטי, כטענת המערערת. לטענתו, עם ביטול חוק נפגעי הספר, הובטחו זכויותיהם של נפגעי הספר עצמם ולא של שאיריהם. לטענתו, המערערת אינה נפגעת ספר אלא שאירה של נפגע ספר, ולכן הוראות חוק התגמולים אינן חלות עליה.

לעניין השוואת זכויות המערערת לאלה של חמותה, טוען המוסד כי בית דין זה דן בבקשת המערערת לצרף את המדינה כמשיבה בערעור, ובהחלטה מיום 29.5.07 נדחתה הבקשה תוך שנקבע כי החמות הוכרה כבעלת זכות מכוח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י- 1950 ולא מכוח חוק התגמולים. בנסיבות אלה, כך טוען המוסד, לא ניתן לגזור גזירה שווה מעניין חמותה של המערערת לעניינה שלה.

דיון

9.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת וכי דין הערעור להידחות. נעמוד להלן על הרקע החקיקתי הנוגע לעניין ועל טעמינו לדחיית הערעור השונים במקצת מאלה של בית הדין האזורי.

הרקע החקיקתי