פסק-דין בתיק עבל 467/08

השופט יגאל פליטמן

1.      לפנינו ערעור, לאחר קבלת רשות, על החלטת בית הדין האזורי בחיפה  (השופט אלכס קוגן; בל 2052/99), אשר התיר למשיב (להלן - המוסד) להפנות למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין שמונה שאלות הבהרה.

2.      תמצית העובדות וההליכים הצריכים לעניינו: המערערת, אשר עבדה משך שנים רבות כמורה, הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במחלת הריאות הימנה היא סובלת כפגיעה בעבודה שנגרמה על דרך המיקרוטראומה משאיפת אבק גיר. המוסד דחה התביעה ועל כך הוגשה התביעה לבית הדין האזורי.

3.      ראשית מינה בית הדין את ד"ר שמעון שפיצר לענות בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין מחלת המערערת לתנאי עבודתה.

בחוות דעתו ציין פרופ' שפיצר את הדברים הבאים:

"דיון ומסקנות:    מדובר במורה למוזיקה בחינוך המיוחד שעסקה כ - 20 שנה בהוראה ואשר חלתה ב - 1994 לערך במחלת ריאות אשר פגעה בצורה קשה במרקם של הריאה, עד למצב של הרס קשה שהצריך השתלת ריאות בשנת    2000.

1.         מחלתה נקראת לייפת מפושטת של הריאות... סיבת המחלה אינה ידועה והיא מוכרת כמחלה פנימית מסיבה בלתי ידועה.

2.         ישנה קבוצת מחלות תעסוקתיות..., אשר גם בהן מתפתחת לייפת (פיברוזיס) של הריאה כתוצאה מחשיפה לאבק כמו סיליקוזיס, אסבסטוזיס. אלה מוכרות כמחלות תעסוקתיות.

 3.        אבק הגיר המורכב בעיקר מגבס אינו מוכר בספרות הקלאסית כאבק מזיק  ובספרי הלימוד אין אזכור של אבק זה כגורם למחלה כלשהי. בשנים האחרונות הועלה הנושא לדיון ציבורי בארץ בעקבות מאמר בודד של קבוצת חוקרים יפנית שהתפרסם ב- 1995, שתיארה 3 חולים שחלו במחלת ריאות אינטרסטיציאלית כרונית עם הופעת בולות (שלפוחיות) באונות התחתונות שהמאחד ביניהם היה שמקצועם הוא הוראה ושכולם השתמשו בגיר. לאחר מותם של שניים מהחולים בוצעה בדיקה מינרלוגית של הריאות שהראתה שתחולת האבק בחולים אלה היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצת ביקורת. ממצאים אלה הצביעו על כך, לדעת החוקרים, כי בחולים אלה כמות מסויימת של גיר נאגר בריאותיהם. החוקרים לא הסיקו מתצפיתם כי הגיר היה הגורם של מחלתם.

 4.        סקירת הספרות המדעית שנעשתה על ידי בספריה הרפואית בבית חולים שיבא לא גילתה אף פרסום נוסף היכול לאושש את הקשר בין גיר למחלת ריאות כלשהי.

5.         קלציום קרבונט (CaCO3), שהינו המרכיב העיקרי של גיר, אינו מוכר כחומר פיברוגני.

 6.        מהלך המחלה של החולה שהגיבה היטב לטיפול בסטרואידים אינה מתאימה למחלת אבק.

בסיכום: אינני מוצא כל קשר בין מחלת הריאות של החולה ובין עבודתה כמורה וחשיפתה לגיר. קיומם של חלקיקי אבק בכיח מגורה וברקמת הריאה אינה הוכחה לכך שאבק זה הינו גורם לליפת של הריאות".

4.      לאחר זאת ובעקבות שאלות הבהרה שנשאל, המליץ פרופ' שפיצר: " להעביר את החתכים ההיסטולוגיים לפתולוג בר סמכא אשר יביע דעתו המקצועית... גישה זו תקל  לדעתי על נקיטת עמדה בשאלת קיומה של מחלת אבק והפסיקה בתביעה תעשה על בסיס מקצועי טהור".

בעקבות המלצה זו מונתה פרופ' גייל אמיר פתולוגית מבית החולים הדסה, לבחינת החתכים ההיסטולוגיים. לפני פרופ' גייל עמדו חוות הדעת של פרופ' שפיצר ושל ד"ר טייבר (חוות דעת אחרונה זו הוגשה כפי הנראה  מטעם המערערת); התיעוד הרפואי מן המרכז הרפואי רבין ומבית החולים רמב"ם; דו"ח פתולוגי של הריאה הימנית וכל החתכים ההיסטולוגיים של הריאה שנכרתה.

ממצאים מחוות דעתה של פרופ' אמיר יובאו להלן בסעיף 10 לפסק דין זה.

ויוטעם -  מעבר לניתוח החתכים ההיסטולוגיים, נדרשה פרופ' אמיר מיוזמתה אף למחקרים בדבר הקשר הסיבתי בין חשיפה לאבק גיר למחלות ריאות, אף כי לא התבקשה לעשות כן. חלק זה מחוות דעתה, אינו חשוב לענייננו ולפיכך אין הוא מצוטט להלן.  עם זאת, נטעים כבר בשלב זה, כי אנו סבורים שממצאיה הפתולוגיים עשויים לשפוך אור, על שאלת מחלתה של המערערת והסיבות לה.

5.         בקשות שהגישה המערערת למינוי מומחה אחר תחת פרופ' אמיר ולהפניית שאלות הבהרה לפרופ' אמיר נדחו על ידי בית הדין האזורי. על כך השיגה המערערת בהליך שהוגש לבית דין זה ובמסגרתו נפסק כך: " אנו נותנים תוקף להסכמת הצדדים... הדיון מוחזר לבית הדין האיזורי בחיפה לשם מינוי מומחה יועץ נוסף.  למומחה הנוסף לא יומצאו חוות הדעת של פרופ' שפיצר על נספחיהן, לרבות חוות הדעת של פרופ' גייל אמיר...." (עבל 558/05).

6.         לאחר זאת מונה ד"ר ליג'י כיועץ מומחה רפואי נוסף בעניינה של המערערת (להלן - המומחה), אשר בחוות דעתו מיום 15.1.2007, מצינו, בין השאר, כזאת: "... כאשר נבחנות מספר עובדות המתגלות בציר הזמן שחלף בשנות העסקתה של הנ"ל ניתן להתרשם שבמאזן הסופי הנזק הריאתי הנ"ל קשור ולהערכתי גם נגרם ע"י שאיפת אבק גיר. הנני סבור שמאזן סופי זה מבוסס על ... העובדה שאיננה ניתנת לערעור והיא שבריאות הנ"ל נמצאו חלקיקים המתאימים לאבק גיר... בתוצאת בדיקת כיח מגורה הממצאים תמכו שמדובר בתהליך דלקתי מסוג 'גרנולומה' עם עדות לחלקיקים מקטבי אור העשויים להתאים לאבק גיר...  לאור זאת מדובר לדעתי בסבירות גבוהה כי חשיפתה של הנ"ל לאבק הגיר במהלך עבודתה היא שהביאה להתפרצות המחלה וכי לא ניתן לומר שהשפעת עבודתה על מצבה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".