פסק-דין בתיק עבל 452/05

השופט עמירם רבינוביץ

1. פתח דבר

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (בל' 20426/97; השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור גב' שור ומר נבון) אשר דחה את תביעתה של המערערת לקבלת דמי אבטלה.

2. רקע עובדתי

א.    ביום 26.11.1995 הגישה המערערת למשיב (להלן  - המוסד) תביעה לתשלום דמי אבטלה.

ב.     המערערת ביססה את תביעתה על תקופת העסקתה אצל הגברת ילנה אפלפלד (להלן: הגב' אפלפלד ) בין החודשים מרץ 1995 - ספטמבר 1995.

ג.       המוסד הכיר תחילה בזכאותה של המערערת לדמי אבטלה, ובפועל הועברו לחשבון הבנק שלה דמי אבטלה בגין 136 ימי אבטלה בחודשים 10/95 -3/96.

ד.     ביום 12.6.96 נשלחה למערערת, על ידי המוסד, הודעה על דחיית תביעתה לדמי אבטלה בנימוק כי אינה מבוטחת בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הטעם לדחיית תביעתה של המערערת היה אי קיום יחסי עובד ומעביד בינה לבין הגב' אפלפלד.

ה.    ביום 4.8.96 נשלחה למערערת, על ידי המוסד,  דרישה להחזר דמי האבטלה ששולמו לה בסך 12,606 ש"ח בתוספת הצמדה.

ו.       ביום 13.4.97 הגישה המערערת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את התביעה, מושא ערעור זה, בה השיגה על דחית תביעתה על ידי המוסד.

ז.      בשל פרישתו לגמלאות של השופט נחתומי ופטירתו של נציג הציבור מר עייאש ז"ל ניתן פסק הדין בהסכמת הצדדים על ידי מותב אחר, על סמך החומר שבתיק.

3. החלטת בית הדין האזורי

א.    בית הדין האזורי לאחר שבחן בקפידה את כל חומר הראיות שבפניו, קבע כי המערערת לא הוכיחה כי הייתה עובדת שכירה של הגב' אפלפלד.

ב.     בית הדין האזורי הצביע על הסתירות המרובות שנמצאו בעדות המערערת ובעדות הגב' אפלפלד, ועל הסתירות שנמצאו בין הגרסאות השונות שמסרה המערערת ובין אלו שמסרה הגב' אפלפלד בנקודות הבאות: היקף עבודתה של המערערת, מקום עבודתה של המערערת, אופן סיום עבודתה של המערערת ואופן תשלום השכר.

ג.       בית הדין האזורי קבע גם, כי הסתירה בין גרסתה של המערערת ביחס לנסיעתה למינסק בחודש 8/95,  אותה הגדירה המערערת כ"חצי עבודה וחצי ביקור של קרובים", לבין העובדה שקיבלה גם בגין חודש זה שכר מוגדל, מחזקת את טענת המוסד, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערערת לגב' אפלפלד..

4. טענות הצדדים בערעור

א.    המערערת שבה וטענה את הטענות שנטענו על ידה בפני בית הדין האזורי, לפיהן נתקיימו בינה לבין הגב' אפלפלד יחסי עובד מעביד, וכי ההסדרים הפורמאליים כמו הוצאת תלושי שכר מידי חודש בחודשו וההפרשות משכרה למוסד מעידות על קיום יחסי עובד ומעביד בינה לבין הגב' אפלפלד. עוד טענה המערערת, כי העובדה שהמוסד אישר את תביעתה לדמי אבטלה ואלה אף שולמו לה מוכיחים, כי אכן המוסד הכיר במסמכים המצביעים על עבודתה אצל הגב' אפלפלד. בשולי הדברים טענה המערערת, כי לאור העובדה שפסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק מבלי שהמותב שמע ראיות, יש לערכאת הערעור סמכות להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר קבע בטעות כי המערערת לא הייתה עובדת שכירה של הגב' אפלפלד.

ב.     המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען כי כל קביעותיו של בית הדין האזורי הינן עובדתיות, ולפיכך ערכאת הערעור לא תתערב בהן. המוסד הוסיף וטען, כי הצדדים הסכימו למתן פסק דין ללא שמיעה חוזרת של הראיות, ולכן המערערת לא רשאית להסתמך על אי שמיעה חוזרת של הראיות בתיק כעילה לדרישתה להתערבות בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי.

5. דיון והכרעה

א.    לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, ובחנו את כל חומר הראיות שבתיק, מוצאים אנו, כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מעבר לנדרש נוסיף על האמור בפסק דינו של בית הדין דברים אחדים.

ב.     גרסתה של המערערת אכן מלאה סתירות, ואינה מתיישבת עם התבטאויותיה שלה עצמה ועם עדות הגב' אפלפלד. לא ברור כלל מה היה תפקידה של המערערת אצל הגב' אפלפלד, ומדוע נזקקה לה הגב' אפלפלד כעובדת, כאשר היא עצמה בצעה את העבודה המיוחסת למערערת. לא ברור גם מדוע היקף העבודה התפרש על פני 26 ימים מדי חודש בחודשו, כאשר אופי עבודתה לא הצריך תעסוקה כה אינטנסיבית.  

ג.       אמינותם של תלושי השכר גם היא מוטלת בספק. הם הופקו בתאריך 18.2.1997, כחודשיים לפני הגשת התביעה לבית הדין האזורי, ואין זכר לתלושי השכר המקוריים. זאת ועוד. בתלושי השכר מצוינים מדי חודש באופן זהה 26 ימי עבודה ללא כל קשר למספר ימי העבודה האפשריים באותו חודש. בתלושי השכר גם לא מצוינים מספר ימי החופשה שהצטברו לזכות המערערת או נוצלו על ידה.

ד.     בטופס התביעה למוסד לא מצוין שהמערערת צירפה תלושי שכר. כל אלה מעלים חשד שהתלושים "נולדו" רק בתאריך 18.2.1997 ולא בתקופת העבודה.