פסק-דין בתיק עבל 431/05

השופט יגאל פליטמן:

1.      הערעור שלפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר - שבע (בל 001764/05 כב' השופט הראשי מיכאל שפיצר), לפיו נדחתה תביעת המערער לקבל גמלת הבטחת הכנסה. קודם להגשת התביעה לבית הדין קמא, דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") את תביעת המערער בעניין זה, מן הטעם כי בבעלות המערער רכב.

2.      העובדות הנוגעות לעניין, כעולה מפסק הדין קמא ומחומר התיק, הינן כדלקמן:

א.                בתאריך 1.3.2005 הגיש המערער למוסד תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. המערער הצהיר כי מכר את הרכב אשר היה בבעלותו תמורת סך של 4,000 ש"ח. לתביעתו צירף המערער אישור רישום שינוי בעלות רכב, זכרון דברים ותעודת ביטוח.

ב.                 המוסד דחה את תביעת המערער מן הטעם כי בבעלות המערער רכב. בהודעתו ציין המוסד כי תעודת הביטוח אשר המציא המערער הינה על שמו ובתוקף עד ליום 30.4.2005 וכי לרוכש הרכב אין רשיון נהיגה.

ג.                   על החלטה זו ערער המערער בבית הדין קמא.

המערער טען כי הרכב אינו בבעלותו וכי מכר אותו ביום 21.4.04 תמורת סכום של 4,000 ש"ח. לטענת המערער, מדובר בסכום ריאלי נוכח העובדה כי לרכב היו שבעה בעלים קודמים וכן נוכח מצבו המכני הלקוי, הבא לידי ביטוי בכך שלרכב אין רשיון רכב בתוקף.

המוסד טען כי מכירת הרכב היתה פיקטיבית, שכן מדובר במחיר סמלי וכי הרכב נותר למעשה בבעלות המערער, עובדה השוללת מהמערער את הזכות לגמלת הבטחת הכנסה.

ד.                 לאחר שבחן את העדויות והראיות אשר היו בפניו, קבע בית הדין קמא כדלקמן:

1.                                          שיקלול כל הנתונים הקשורים לרכב לא יכלו לגרום למצב בו יימכר הרכב ברבע ממחיר המחירון, שהינו על פי מחירון לוי יצחק, 16,000 ש"ח. מכירת הרכב נעשתה במחיר סמלי שאין לו קשר לשווי הרכב.

2.                                          המערער, הגם שהעיד כי היה זקוק לכסף, לא ביטל את ביטוח החובה על הרכב ולא דרש מחברת הביטוח החזר  בגין תשלום ביטוח משך ארבעה חודשים בהם לטענתו לא היה הרכב בבעלותו.

3.                                          המערער לא הניח תשתית ראייתית לטענתו כי הרכב לא היה במצב תקין. לאישור המוסך אשר צירף המערער בעניין זה, לא ניתן על ידי בית הדין קמא משקל כלשהו הן מן הטעם כי האישור נשא תאריך המאוחר למועד המכירה הנטען והן מן הטעם כי לא זומנו עדים מהמוסך אשר נתן את האישור.

4.                                          זכרון הדברים בדבר מכירת הרכב הנושא את התאריך 29/12/04, הופנה אל המוסד, ולפיכך, ברור כי מדובר בתאריך רטרואקטיבי.

מכל הטעמים שלעיל, דחה בית הדין קמא את התביעה ועל כך כאמור הערעור שבפנינו.

3.      עיקרי טענות הצדדים בפנינו:

הצדדים הכתיבו טיעוניהם לפרוטוקול וביקשו כי טיעוניהם, בנוסף לאמור בהודעת הערעור, יחשבו לסיכומים מצידם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

א.                המערער טוען כי המוסד זנח את טענתו אשר הופיעה בכתב הגנתו, לפיה המערער אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מאחר ובבעלותו ו/או ברשותו ו/או בשימושו רכב מנועי. משכך, לשיטת המערער, המחלוקת אשר היתה צריכה לעמוד לדיון הינה באשר לשאלה - האם סך של 4,000 ש"ח הינו תמורה סמלית, כאמור בתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982. 

עוד טוען המערער כי שאלת התמורה הסמלית צריכה להבחן לפי "מבחן הקונה הרגיל" ולא באופן יחסי למחיר הרכב במחירון. לשיטת המערער סך של 4,000 ש"ח לעולם הינו תמורה משמעותית ולכן מלמד על מכירה אמיתית וכי בנסיבות שהוכחו, מדובר בסכום סביר עבור הרכב המדובר.

המערער מוסיף וטוען כי הרכב לא היה כשיר לתנועה וכי במצב זה         אין הרכב בבחינת "רכב מנועי" ואין הוא נכס.