השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר משה כהן ומר יצחק ברוך; בל 1484/02), בו דחה בית הדין קמא את תביעת המערערת להצהיר, כי טעה המשיב (להלן -
המוסד), עת קבע כי ביום 15.11.01, היה מעמדה מוגדר כ"עקרת בית" לעניין סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה - 1995 (להלן -
חוק הביטוח הלאומי או החוק).
2. לפני שנכנס בעבי הקורה, נביא את עיקרי הוראות חוק הביטוח הלאומי, הנוגעים להליך זה:
א. בסעיף 238 לחוק מוגדרת "עקרת בית" כדלקמן - "
אישה נשואה.... שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית".
ב. בסעיף 195 לחוק מוגדר "נכה" - כ "
מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל - 25% מהשכר
הממוצע; כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב - 50% או יותר...
ובאשר ל"עקרת בית", נקבע כי - "
עקרת בית"
- כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה: (1) היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד;...".
ג. בסעיף 208 (א) לחוק נקבע, כי - "
תנאי לקביעת אי - כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית... בשיעור של 40% לפחות. ובסעיף 209 (א) נקבע, כי
"פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי - כושרו להשתכר".
ד. על פי תקנה 3 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד - 1984 (להלן -
תקנות לעניין עקרת בית) - "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות".
3. העובדות הצריכות לעניין, כפי שפרטן בית הדין קמא וכפי העולה מכתב הערעור, הינן כדלקמן: המערערת עבדה מחודש אפריל 1995 ועד לחודש אפריל 1996 וכן מחודש ספטמבר 1996 ועד ליום 19.08.97. ביום 19.08.97 נפגעה המערערת בתאונת דרכים. בחודש נובמבר 1997 הגישה המערערת תביעה לקצבת נכות כללית. עניינה ניבחן על פי סיווג "נכה", כהגדרתו בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי ובהתאם לסימן ד' לפרק ט' לחוק, שעניינו קביעת נכות ואי - כושר, כדלקמן: ביום 01.06.98 פסקה ועדה רפואית לעררים למערערת 43% נכות רפואית לתקופה 19.08.97 - 31.12.98. בהתאם, נקבעה לה דרגת אי כושר זמנית בשיעור 60% לתקופה 19.08.97 - 01.01.99. ביום 01.06.99 קבעה ועדה רפואית לעררים כי נכותה הרפואית הצמיתה של המערערת החל מיום 01.01.99, הינה בגובה 38%, משכך נדחתה תביעתה לקצבה חודשית. ביום 15.11.01 הגישה המערערת תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית. ביום 14.02.02 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותה הצמיתה של המערערת הינה בשיעור 45% החל מיום 01.11.01. כחודשיים אחר כך, הודע למערערת כי תביעתה החוזרת נדחתה, כיוון שעניינה נבחן לפי סיווג של "עקרת בית", ועל פי תקנה 3 (א) לתקנות לעניין עקרת בית, המובאת לעיל, תנאי הסף שנקבע לעקרת הבית הוא קביעת אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות (כאמור, תנאי הסף לנכה הינו בשיעור של 40% לפחות).
4. הצדדים בבית הדין קמא נחלקו בסוגיה, אי מתי היה על המוסד לבחון את מעמדה של המערערת כ"נכה" או כ"עקרת בית". המערערת טענה כי הבחינה, צריך היה שתעשה על פי מעמדה ביום צמצום או הפסקת הכנסתה, דהיינו ממועד תאונת הדרכים (19.08.97). המוסד סבור היה, כי "
מעמד 'המשתכרת' אינו נצחי, והוא נבחן בעת הגשת התביעה החדשה, כפי שנעשה כאן".
5. בית הדין קמא, קיבל את עמדת המוסד, בקובעו כי "
משמעות הגשת תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית ... הינה תביעה חדשה המוגשת והנבחנת מחדש הן לעניין ההגדרה כ'נכה' או כ'עקרת בית' והן לעניין תביעת הנכות הרפואית". כן פסק בית הדין, כי "אין זה סביר שהנתבע יבחן לעד את מעמדה של התובעת כ'נכה' רק משום שבתביעה הראשונית הוגדרה כך, כאשר ברור, כי בעת הגשת התביעה החוזרת מעמדה נכלל בגדר 'עקרת
בית'".
6. הדיון בערעור התנהל בדרך של סיכומים בכתב. המערערת טענה בסיכומיה, כי תאונת הדרכים היא האירוע שגרם לצימצום כושרה של המערערת להשתכר וכי עובר לתאונה עבדה המערערת פרקי זמן אשר בקרות התאונה זיכו אותה בסטטוס של 'נכה'. המערערת, חזרה על טענתה בבית הדין קמא, לפיה המועד הקובע לעניין קביעת הסטטוס הינו המועד בו צומצמה או פסקה הכנסתה. לעניין זה נסמכה המערערת על האמור בפרשת
דבוש סתורי (דב"ע נא/89-0
המוסד לביטוח לאומי - דבוש סתורי פד"ע כג 466, להלן -
סתורי) בה ציין בית הדין, כי "
בית הדין קמא קבע כאמור כי סיווגה של המשיבה כ'נכה' או כ'עקרת בית', צריך היה להיעשות על פי מעמדה ביום צמצום או הפסקת הכנסתה ולא ביום הגשת התביעה למוסד, ולדעתנו בדין קבע כך". עוד טענה המערערת, כי בית הדין נסמך על פסקי דין, בם נדונה הסיטואציה ההפוכה - לאמור דובר בם ב"עקרת בית" שהחלה לעבוד, ובית הדין פסק שאם לעת הגשת התביעה החוזרת, עומדת התובעת בקריטריונים של "עובדת", יש לסווגה כך. לשיטת המערערת, אין ללמוד מפסקי דין אלו לענייננו. לבסוף נטען, כי "
בעת שהמערערת נהנתה מסטטוס של "נכה" קבע לה המשיב נכות בשיעור של 38% בלבד, עתה, משלמעשה תוקן העיוות והמשיב נאלץ לשנות קביעתו הראשונה, מבקש הוא להיתלות בכך שמאז קרות האירוע שגרם לצימצום כושרה נאלצה היא, שלא מרצונה, לשבות מעבודה".
7. המוסד הפנה ללשון תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה), התשס"א - 2000, שעניינה "תביעה חוזרת", ומכוחה
"מי שתביעתו לקצבה חודשית נדחתה בשל אחוזי נכות רפואיים או בשל דרגת אי כושר... רשאי להגיש למוסד תביעה נוספת (להלן - תביעה חוזרת) לאחר שחלפו 6 חודשים ממועד הדחיה הקודמת". לשיטתו, עניינה של התקנה
בתביעה חדשה המוגשת והנבחנת מחדש, הן לעניין הגדרת "נכה" או "עקרת בית" והן לעניין הנכות הרפואית. המוסד טען כי יש לגזור לעניין זה, גזירה שווה בין מי שתביעתה הראשונה נבחנה על פי מעמד של "עקרת בית" ולאחר מכן, עובר להגשת התביעה החוזרת החלה לעבוד, לבין מי שבעת הגשת התביעה הראשונה הוגדרה כ"עובדת", אך עובר להגשת התביעה החוזרת אינה עומדת שוב במבחן זה. בשני המקרים יש לבחון את הסיווג
בעת הגשת התביעה החוזרת.
8. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבפנינו, לא מצאנו לנכון להתערב בתוצאה אליה הגיע בית הדין קמא. בפרשת
קרופנקו (דב"ע נד/39-01
המוסד לביטוח לאומי - קלבדיה קרופנקו, לא פורסם, ניתן ביום 27.06.94), קבע בית דין זה, כי "
מעמדה של מבוטחת בענף ביטוח נכות, אם
היא 'נכה' או 'עקרת בית נכה' ייקבע בדרך כלל על פי המצב העובדתי ביום הגשת התביעה לגמלת נכות... במצב עובדתי זה אין להביא בחשבון, על פי הוראות החוק בהגדרת 'עקרת בית נכה', נתונים מעבר למה שנקבע באותה הגדרה". חברי, השופט רבינוביץ הבהיר באחרונה כיצד מתיישבת הלכה זו עם ההלכה שנקבעה בעניין
סתורי, לאמור "
הסתירה לכאורה בין שתי האמירות... אינה סתירה, משום שמדובר בנסיבות נבדלות זו מזו. ככלל מעמדה של מבוטחת 'נכה' או 'עקרת בית' אכן יקבע על פי מצבה העובדתי ביום הגשת התביעה למוסד. מאידך, כאשר צומצמה הכנסת המבוטחת כאמור בסעיף 195 לחוק עקב נכות רפואית של 40% לפחות כאמור בסעיף 208 לחוק, יבחן מעמדה כ'נכה' או כ'עקרת בית' על פי מועד הצמצום
בהכנסות כאמור לעיל הנובע מהנכות הרפואית, וזאת בתנאי שהנכות הרפואית הייתה קיימת במועד צמצום ההכנסות" (עבל 1131/04 המוסד לביטוח לאומי - ציפורה מלכי, לא פורסם). במקרה דנן, קבעה וועדה רפואית לעררים כי נכותה הרפואית של המערערת החל מיום 01.01.99, הינה 38% נכות - קרי היא לא עברה את "סף הנכות הרפואית" וכפועל יוצא, אף לא נקבע כי אבדה 50% מכושרה להשתכר, כך שהיא לא ענתה על הגדרת "נכה מבוטח". קרי, הצמצום בהכנסותיה במועד האמור לא נבע מנכות רפואית, לפי הסף הקבוע בחוק. מפסק הדין קמא עולה, כי המערערת לא הגישה ערעור לבית הדין על קביעת הוועדה הרפואית לעררים. משכך, אין בידנו להתייחס לטענתה כי קופחה על ידי הוועדה וכי אי קבלת הערעור שבפנינו
"יצור מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו המשיב יוצא נשכר מקיפוחה של המערערת". אמור מעתה - תביעתה הראשונה של המערערת כי יקבע שאיבדה לצמיתות לפחות 50% מכושרה להשתכר, נדחתה והחל ממועד הדחיה היא חדלה להיות "נכה מבוטחת". מאוחר יותר, ביום 15.11.01, הגישה המערערת תביעה חוזרת, שהינה תביעה חדשה. המוסד בחן את מעמדה בעת הגשת התביעה החדשה ומצא כי הינה עונה להגדרת עקרת בית שבסעיף 238 לחוק וכי לא מתקיים בה החריג לעניין עבודה בתקופה של 12 חודשים רצופים או 24 חודשים, אף אם אינם רצופים, ב - 48 החודשים הקודמים להגשת התביעה. כן, לא התקיים במערערת החריג הנזכר בפרשת
סתורי לפיו הצמצום בהכנסות עובר ליום 01.11.01 נבע מן הנכות הרפואית. משכך נבחן עניינה לאור מעמדה כ"עקרת בית", ובדין נבחן כך.
9.
סוף דבר
- הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ח' אייר התשס"ה (17.05.05), בהעדר הצדדים.
_______________ ______________ ____________________
סטיב אדלר, נשיא יגאל פליטמן, שופט נילי ארד, שופטת
______________________ _________________________
מר יהודה יעיש , נציג עובדים מר דני בר - סלע, נציג מעבידים