עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
237-08
11/09/2008
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. יגאל פליטמן
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מיכל גורי
|
הנתבע:
מוחמד סלאמה
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. המוסד לביטוח לאומי מערער בפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר - דן יחיד; בל 3113/05), אשר קיבל את תביעתו של המשיב וקבע כי ליקוי השמיעה של המערער הינו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם -
החוק)
2.
הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים
א. המשיב יליד 1966 וחשמלאי בניין עצמאי במקצועו.
ב. באי כוח הצדדים הסכימו, כי המשיב נחשף לרעש מזיק ברמה של מעל ל-85 דציבל במשך כיומיים בשבוע, בממוצע, במהלך עבודתו.
ג. בית הדין האזורי מינה את ד"ר בן טובים לשמש כמומחה יועץ רפואי בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין הליקויים בשמיעתו והשיב הן בחוות דעתו הראשונה והן לאחר שהשיב לשאלות הבהרה מטעם המוסד, כי יש קשר סיבתי בין חשיפת העובד לרעש ממקום עבודתו לבין הליקויים בשמיעתו.
ד. המוסד לביטוח לאומי ביקש למנות מומחה רפואי נוסף ובית הדין האזורי קיבל את הבקשה וקבע כך:
"יחד עם זאת ולאור מספר לא מבוטל של חוות דעת של מומחים אחרים של בית הדין הסבורים כי בדיקת ההדים הקוכלארים יש לה עדיפות בקביעת הקשר הסיבתי (להבדיל מקביעת סף השמיעה) בין חשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה, וככל הנראה המדובר בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה, הננו מעוניינים לשמוע חוות דעת נוספת".
ה. בית הדין האזורי מינה את ד"ר ברקו כמומחה נוסף וד"ר ברקו שלל את הקשר הסיבתי בין פגיעתו של המשיב בשמיעה לבין תנאי עבודתו.
ו. בית הדין האזורי בחן את שתי חוות הדעת וקבע, כי הוא מקבל את חוות דעתו של ד"ר בן טובים וזו לשונו:
"בנסיבות אלה וכל עוד לא נתקבלה עמדה של האיגוד הישראלי למחלות א.א.ג. ממנה עולה כי ניתן משקל מכריע לבדיקת ההדים הקוכלארים וקביעת הקשר הסיבתי ולאור ההלכה כי יש לפסוק בהתאם לחוות דעת שהינה לטובת המבוטח וכאשר חוות הדעת של ד"ר בן טובים אינה בלתי סבירה על פניה והאבחנות אותן ביצע ב"כ התובע בהשלמה לסיכומיו מתאריך 24.1.08, בין פסק הדין בעניין איטה שטיין לבין המקרה שבפנינו, אבחנות המקובלות עלינו, יש לקבל את תביעת התובע.
לא ניתן לומר באופן חד משמעי כי חוות דעתו של ד"ר ברקו על פניה הינה נכונה או סבירה יותר מחוות דעתו של ד"ר בן טובים, המסתמך על מספר אודיוגרמים לרבות על אודיוגרם מבית חולים רמב"ם שהינו בי"ח ממשלתי ולא מכון פרטי.
נציין, כי ד"ר בן טובים בחוות דעתו ציין כי האודיוגרם מרמב"ם מ-27.11.06 הינו קלאסי ואופייני לנזק מושרה רעש.
ד"ר ברקו בחוות דעתו מיום 20.6.07 ציין אף הוא, כי ב-3 מתוך 4 בדיקות השמיעה למעט זו ממכון גל נראה ליקוי שמיעה התואם ליקוי שמיעה מחשיפה לרעש.
לאור האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה וקובעת, כי ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע הינו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי".
על כך ערעור המוסד לביטוח לאומי בפנינו.
3. באי כוח הצדדים הסכימו, כי עיקרי הטעון והודעת הערעור שהוגשו בתיק יהוו סיכומים בכתב בערעור והתיק יועבר למתן פסק דין על ידי המותב.
4. א. באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה, כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ברקו אשר הסתמך על בדיקה עדכנית יותר מאלה שהיו בפני ד"ר בן טובים.
ב. בא כוח המשיב סמך את ידיו על פסק דינו של בית הדין האזורי.