פסק-דין בתיק עבל 229/05

השופט יגאל פליטמן :

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 000113/02; סגנית השופט הראשי א. קציר), לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 בשיעורה המלא.

2.         העובדות הנוגעות לעניין, כעולה מפסק הדין קמא ומחומר התיק, הינן כדלקמן:

א.                המערער יליד שנת 1946, נשוי ואב לחמש בנות ולבן יליד שנת 1981.

ב.         החל משנת 1993 חוכר המערער ממינהל מקרקעי ישראל שטח בגודל 545 מ"ר בשכונת עין איבראהים באום אל פאחם (להלן: החלקה) וכן בבעלותו קרקע חקלאית בגודל 32 מ"ר. על החלקה בניין מגורים בן שתי קומות - בקומת הקרקע מתגוררים המערער ובני משפחתו ובקומה הראשונה קיימת דירה שבנייתה טרם הסתיימה (להלן - הדירה). מדובר בדירה הנמצאת בשלבי בנייה ובה מחיצות פנימיות ושני משקופי עץ, ללא הכנה לאינסטלציית חשמל ואינסטלציה סניטרית וללא חלונות. הכניסה לדירה הינה באמצעות גרם מדרגות פנימי מתוך קומת הקרקע ושטחה הכולל הינו כ - 150 מ"ר ברוטו. עוד יצויין כי  בשנת 1995 קיבל המערער היתר בניה ולקח משכנתא בסך של 91,600 ש"ח.

ג.         על פי חוות דעת שמאי מיום 24.6.04 הוערך שווי זכויות הבניה והקרקע ב - 70,000 ש"ח ושווי הבניה עצמה בסך 175,000 ש"ח. שווי הקרקע על פני 32 מ"ר הוערך ב - 2,000 ש"ח.

ד.         בין החודשים אוקטובר 1999 ועד אפריל 2000 קיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) דמי אבטלה. החל מחודש יוני 2000 אושרה למערער גימלת הבטחת הכנסה בשיעור מופחת של כ - 390 ש"ח (למעט הגימלה אשר שולמה עבור ינואר 2001 בשיעור של 616 ש"ח). את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה קבע המוסד בהתחשב בהכנסה הרעיונית של המערער מהדירה בקומה הראשונה.

ה.        בגין החלטת המוסד הגיש המערער תביעה לבית הדין קמא. בפני בית הדין קמא העידו המערער ובנו אשרף וכן השמאי גלעד יצחקי, אשר ערך את חוות דעתו לבקשת המוסד.

ו.         המערער טען כי הוא עצמו בנה את הדירה בקומת הקרקע ואילו בנו אשרף בנה את הדירה בקומה הראשונה. אשרף העיד כי את לימודיו סיים בכיתה יא' ומאז הוא עובד ומשתכר בממוצע בין 2,000 ל - 2,500 ש"ח בחודש. על פי עדותו של אשרף, את הכסף אשר הרוויח מעבודתו מסר לאביו, אשר רכש את חומרי הבנייה וכך נבנתה הדירה, בשלבים ובהתאם ליכולת הכספית.

ז.         גרסה זו של המערער נדחתה על ידי בית הדין קמא אשר קבע כי המערער לא הוכיח כי בנו, שהיה בחלק מהתקופה קטין, הוא שבנה את הקומה הראשונה. עוד קבע בית הדין קמא כי אין זה סביר שבחור צעיר המרוויח כ - 2,500 ש"ח בחודש, יוכל לבנות דירה בשווי של 175,000 ש"ח.

ח.        משכך, קבע בית הדין קמא כי בחישוב שיעור גמלת הבטחת ההכנסה יש לקחת בחשבון אף את שווי הדירה כולל זכויות בניה והקרקע כשייכות למערער.

3.         עיקרי טענות הצדדים בפנינו -

הצדדים הכתיבו טיעוניהם לפרוטוקול וביקשו כי טיעוניהם, בנוסף לאמור בהודעת הערעור, יחשבו לסיכומים מצידם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

א.         המערער טוען כי בית הדין קמא טעה בקביעתו לפיה הדירה בקומה הראשונה נבנתה על ידי המערער מכספו למען בנו. לטענת המערער, בנו בנה את הדירה בקומה הראשונה, מעל לדירת מגורי המערער ומשפחתו וזאת מכספים אשר השתכר מזה כחמש שנים. לפי חישובו של המערער, בנו אשר השתכר מדי חודש כ - 2,500 ש"ח לחודש, יכול היה לשאת בעלות בניית שלד הדירה, שכן נאלץ לשאת רק בעלות חומרי הבניה ואילו המערער, נוכח מצבו הכלכלי, לא היה יכול לשאת בעלויות הכרוכות בבנייה.

המערער מוסיף וטוען כי אין לו כל נכסים, למעט קרקע חקלאית בגודל 32 מ"ר, שאין באפשרותו לעשות בה כל שימוש ו/או להפיק ממנה כל תועלת ו/או רווח.

מטעמים אלו טוען המערער כי יש לבטל את פסק הדין קמא ולהורות למשיב לשלם למערער גמלת הבטחת הכנסה בשיעור מלא.

ב.         המשיב טוען כי עד ליום זה הקרקע רשומה על שם המערער וכי אין כל הוכחה שהועבר דבר לבנו. לטענת המשיב, בשנת 1995 ניתן היתר בניה למערער ואף ניתנה משכנתא וזאת בעת היות הבן בן ארבע עשרה שנים. לטענת המערער לא הוכחה השתכרותו של הבן ואף לא רכישת חומרי הבנייה על ידו וכי אין כל סבירות בטענת המערער כי בנו הוא אשר בנה את הדירה. משכך, לשיטת המשיב, יש לדחות את הערעור.

4 .         אשר לדעתנו:

א.         השאלה השנויה במחלוקת הינה האם בקביעת שיעור גמלת הבטחת ההכנסה יש לייחס למערער הכנסה רעיונית מהדירה בקומה הראשונה. לשאלה זו היבט עובדתי מובהק, אשר הוכרע על ידי בית הדין קמא, לאחר שמיעת העדויות שבפניו. כעולה מחומר הראיות, עסקינן באב אשר בנה בניין מגורים על קרקע בבעלותו. גרסת המערער לפיה בנו בן הארבע עשרה בנה מכספו את הדירה, לא הוכחה בבית הדין קמא והינה בלתי סבירה על פניה. יתרה מזו - אפילו הייתה מתקבלת גירסת המערער, כי בנו אשר השתכר     כ-2500 ש"ח לחודש מסר את כספו לאביו לרכישת חומרי בנייה - משמעות הדבר הינה, כי למערער הייתה הכנסה קבועה של כ-2500 ש"ח לחודש השוללת לחלוטין ולא חלקית את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה.