עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
209-05
09/05/2006
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. יגאל פליטמן
3. ורדה וירט - ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
יוסף כהן
עו"ד יוסי גיתאי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד דנה תמר - פרבר
|
| פסק-דין |
השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר סימון ומר מיוני; בל 1797/03), בו נדחתה תביעת המערער לדמי פגיעה, בגין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל.
2. בישיבת קדם הערעור, ביקשו הצדדים למען קצר את זמן ההתדיינות להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שירשמו וייחשבו לסיכומים בכתב מטעמם, וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.
3. העובדות, כפי העולה מפסק דינו של בית הדין קמא, הינן כדלקמן: המערער, יליד שנת 1935, עבד החל משנת 1970 בבית דפוס כדפס, עד שנת 2000 עבד המערער 8 שעות ביום ולאחר מכן, 4 שעות ביום. לתצהירו צירף המערער, תוצאות בדיקת עוצמות רעש שנמדדו למכונת הדפוס עימה הוא עובד, ואלו נעו בין 79 ל - 85 דציבל. המערער ציין בתצהירו כי עוצמת הרעש שנמדד
, איננה מביאה בחשבון את המכונות הנוספות המצוייות בחדר בו הוא עובד, כן צויין שעד שנת 1973, הוא עבד עם מכונה שהרעישה יותר מן הנוכחית. שתי טענות אלו לא צויינו בהחלטת בית הדין קמא על מינוי מומחה יועץ - רפואי (להלן -
המומחה).
4. בית הדין קמא מינה למומחה את ד"ר ברקו לענות בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לבין ליקוי השמיעה של המערער. המומחה, לאחר שביקש כי המערער יבצע בדיקות עדכניות, קבע כך: "
עקומות השמיעה, החמרת השמיעה למרות גמר החשיפה לרעש, מפלסי הרעש אליהם נחשף, גיל החולה, כל אלה מדברים נגד ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש ובעד ליקוי שמיעה גילאי. עפ"י מדדי ה
ISO
מצבו השמיעתי ב - 2002 הוא המצב השמיעתי המצופה לגילו. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט סופר אילן הן: הירידה בשמיעתו של מר כהן והצפצופים באוזניו אינם נובעים מחשיפתו לרעש במקום עבודתו. ליקוי השמיעה ממנו סובל הוא גילאי ולא התפתח לפי הלכת המיקרוטראומה". בעקבות חוות הדעת, דחה בית הדין את התביעה
.
5. כנגד הנקבע בחוות הדעת, נטען בפנינו, כי המומחה התעלם מן הנתונים באשר לעוצמת הרעש עד לשנת 1973, ולאחר שנת 1973 - באשר לעוצמות הרעש בשל יתר המכונות בחדר העבודה. כן נטען, שהמומחה התייחס למכתב המעסיק מיום 12.11.02, אשר האמור בו לא נקבע כעובדה על ידי בית הדין קמא, ומשכך לא ניתן היה להיזקק לו כרקע עובדתי. מסיכומיו בבית הדין קמא, עולה כי המערער הלין אף על כך שלשיטתו, המומחה לא נתן דעתו לממצאים ולתלונות משנת 1972 ו - 1982, שניתן היה ללמוד מהם על נזק מרעש כבר בשתים עשרה השנים הראשונות לעבודתו. באת כח המוסד, ביקשה שנשים אל לב שחוות הדעת של המומחה לא נסמכת אך ורק על מפלסי הרעש, אלא בעיקרו של דבר על בדיקות השמיעה השונות.
6. לאחר שנתנו דעתו לכלל החומר שבפנינו ולטענות הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להידחות. בפני המומחה עמדה התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא. לא ניתן לומר שהמומחה התעלם ממנה ואין לבוא אליו בטענות, על כי לא דן בעובדות אשר כלל לא הועברו לעיונו. אשר לבדיקות משנת 1972 ומשנת 1982, עולה כי אלו היו בפני המומחה והוא אף ציינן בחוות דעתו מיום 05.05.04. מכל מקום, חוות דעתו של המומחה מתבססת בעיקרו של דבר על ממצאי הבדיקות, במיוחד העדכניות שבן, וכך פותח המומחה את חוות דעתו "עפ"י
הממצאים האודיומטריים העומדים לרשותינו היום ברור...". ואין חוות הדעת, אף שנזכרים בה מפלסי הרעש, מבססת עצמה בעיקר עליהם ועל העובדות האחרות, כגון מכתב המעביד. משכך, ולאור הטעמים המצטברים: עקומות השמיעה, ההחמרה בליקוי לאחר הפסקת החשיפה לרעש וגילו של המערער, אין אנו סוברים כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין קמא, עת הסתמך על חוות דעת המומחה. בתוך כך, אנו סבורים כי חוות דעת המומחה מחוורת וחד משמעית דיה, משכך אין אנו נעתרים אף לבקשתו החלופית של המערער, להעברת שאלות הבהרה.
7.
סוף דבר
- הערעור נדחה. אין צו להוצאות בהליך.
ניתן היום, י"א באייר התשס"ו (9 במאי 2006), בהעדר הצדדים.
_____________ _______________ ________________________
סטיב אדלר, נשיא יגאל פליטמן, שופט ורדה וירט - ליבנה, שופטת
______________________ _________________________
מר רן חרמש, נציג עובדים מר הלל דודאי, נציג מעבידים