פסק-דין בתיק עבל 198/05

השופט שמואל צור

1.         המשיבות 1 - 4 הן חברות קיבוץ מזרע, אשר שרתו שרות סדיר בצה"ל והשתחררו במועדים שונים בשנת 1999. בבית הדין האזורי בנצרת הגישו המשיבות תביעה לקבלת "מענק עבודה נדרשת", על יסוד עבודתן בענפי המשק בקיבוץ. המשיבות 1 - 3 הועסקו בשמירה ואילו המשיבה מס' 4 הועסקה בעבודה ברפת. אין חולק כי המוסד הכיר בעבודתה של המשיבה מס' 4 כמספקת לעניין זכאות למענק עבודה נדרשת ושילם את המגיע לה. ערעור המוסד מתייחס לעניינן של המשיבות 1 - 3 בלבד.

2.         בבית הדין האזורי טענו המשיבות כי הועסקו במסגרת הקיבוץ בתפקיד שמירה ופירוט ימי עבודתן בתפקיד זה במהלך החדשים שלאחר שחרורן משרות סדיר מופיע בפסק הדין של בית הדין האזורי. אלא שהוברר כי כל ימי העבודה של המשיבות בתפקידי שמירה היו בני שעה אחת ביום בלבד, על

פי "חלוקת" מכסת תפקידי שמירה שביצע הקיבוץ לחבריו הצעירים, כדי לאפשר להם לקבל מענק עבודה נדרשת.

3.         בית הדין האזורי (השופט חיים ארמון; תיק ב"ל 196/05) קיבל את תביעת המשיבות וקבע שגם יום עבודה בן שעה אחת מספיק לצורך קיום הזכאות למענק לפי החוק. בית הדין האזורי גם זיכה את המשיבות בהוצאות משפט. על כך ערעור המוסד בפנינו.

4.         במהלך הדיון בפנינו הצענו לצדדים להסכים לקבל ערעור המוסד לגופו, תוך השארת סכום ההוצאות שנפסק בידי המשיבות. הצדדים הסכימו להצעתנו זו.

5.         סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מעניק זכאות לקבלת מענק לחייל משוחרר המועסק בעבודות מסויימות משך 6 חדשים במהלך שנתיים ימים מתום שרותו הסדיר (להלן - המענק). אין חולק כי תפקיד של שמירה הינו בבחינת "עבודה  נדרשת" ואין גם חולק כי המשיבות מילאו את מיכסת ימי העבודה וחדשי העבודה כנדרש בחוק. אלא - כאמור - בעניינן של המשיבות, "יום עבודה" היה בן שעה אחת ובית הדין האזורי סבר שדי בכך כדי לקיים את הוראות החוק.

6.         לדעתנו שגה בית הדין האזורי בפסיקתו. לא יכול להיות ספק כי החוק נועד לזכות חייל משוחרר במענק אם תקופת זמן מסויימת שלאחר שחרורו הוא מועסק ב"עבודה מועדפת". אף שהדבר לא נאמר במפורש, הגיון הדברים מלמד שמענק ניתן למי שמועסק בעבודה מועדפת משך תקופת הזמן הקבועה בחוק; אך במתכונת של ימי עבודה מלאים. אכן, בענפים שונים של עבודה יכול משכו של יום העבודה להיות שונה, בהתחשב  בטיב העבודה, בשעות העבודה (עבודת יום או עבודת לילה) בסוג העבודה וכיוצאים באלה פרמטרים. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי " בחינת ימי העבודה ושעות

העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה

חדשים באותה עבודה ובאותו ענף" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - גוטמן; טרם פורסם). פשיטא שפסיקה זו מדברת על מציאות ריאלית הרווחת בכל ענף וענף ואין הפסיקה מכוונת לאפשר יצירת "ענפי" עבודה מקומית ומיוחדים לקהילה נתונה. ואמנם, באותו פסק דין - ועל פי אותו עקרון - נקבע שעבודת פועל מקצועי באתר של גידול חקלאי אינה מתמצית ביום עבודה בן שעתיים בלבד.

7.         בענייננו יצר לעצמו הקיבוץ מסגרת מיוחדת של יום עבודה בשמירה בן שעה אחת. זוהי קביעה מלאכותית, שאינה נשענת על מציאות קיימת בענף השמירה. מדובר ב"מציאות" שאינה מציאותית ועל פניה דבק בה פגם של פיקטיביות. על פני הדברים, "מציאות" של יום עבודה בן שעה אחת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו. לכן מי שמבסס את תביעתו על יום עבודה לא ריאלי, שאינו תואם את המציאות לאמיתה בענף פלוני - אינו מקיים את התנאים הקבועים לקבלת המענק.

8.         בית הדין האזורי התייחס בפסיקתו, בין היתר, הוראות נוהל שהוציא המוסד, לפיהן ניתן להכיר ביום עבודה גם אם החייל המשוחרר עבד פחות  מ-8 שעות ביום. עם זאת ציין בית הדין, בצדק, כי הזכאות לגמלה מעוגנת בחוק ולא ניתן להסתמך על חוברת הסבר שמוציא המוסד. הדעת נותנת שדברי ההסבר שהוציא המוסד לציבור בעניין משך יום עבודה לעניין הזכאות למענק נוסחו בעקבות פסיקת בית הדין הארצי על משך יום העבודה השונה בענפים השנים. על כל פנים, אנו סבורים כי דברי ההסבר של המוסד עלולים להטעות וליצור רושם כי יום עבודה יכול להיות אפילו בן שעה אחת. טוב יעשה המוסד אם ידאג לתקן את דברי ההסבר שלו לציבור ולהתאימם לפסיקתנו בעניין זה.

9.         סוף דבר - הערעור מתקבל ופסק דינו של בית הדין האזורי מתבטל, למעט ההוראה בדבר חיוב המוסד בהוצאות בשל דברי ההסבר שאינם ברורים דיים.

            אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ו (25 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.