עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1513-04
01/06/2005
|
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ
2. נילי ארד
3. שמואל צור
|
| - נגד - |
התובע:
ישראל בוטרשוילי
עו"ד יונית זורניצר
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד חיה שחר
|
| פסק-דין |
השופטת נילי ארד
:
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג- שהם; בל 2330/04, בש"א 2440/04), לפיה נדחתה על הסף תביעתו של המערער על החלטתה של ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן גם:
הוועדה).
2. נקדים ונאמר, כי דינו של ערעור זה להידחות מהטעמים המפורטים מטה.
3. לפי שנקבע בסעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן-
החוק), רשאי המבוטח לערור על החלטתה של ועדה רפואית מדרג ראשון לוועדה רפואית לעררים. לפי הוראתה של תקנה 27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 מועד להגשת ערר על החלטת הועדה הוא 30 יום מיום קבלת החלטתה. ואילו הוראת סעיף 123 לחוק קובעת, כי ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים יוגש לבית הדין האזורי בשאלה משפטית בלבד. (
לעניין זה ראה: דב"ע נה/280-0
קרול איזנשטיין- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 421).
על תכליתן של הוראות אלה עמד בית דין זה בעניין קנטורוביץ (דבע נה/127-0
יעקב קנטורוביץ- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 584), וכך נאמר שם:
"יש להניח, כי תכלית החקיקה היא שנכות רפואית תיקבע על ידי שתי ועדות, דהיינו- רופא מוסמך וועדה רפואית לעררים. הנחה זו מבוססת על העיקרון הכללי במשפט הישראלי, כי ניתן לערור על החלטה מנהלית מהדרג הראשון."
4. ביום 6.1.04 עמד המערער לבדיקה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 75% החל מיום 8.4.03. ביום 7.1.04 שלח המוסד לביטוח לאומי (להלן-
המוסד) למערער הודעה בדבר שיעור הנכות שנקבעה לו ועל זכותו להגיש ערעור לועדת העררים.
5. המערער באמצעות באת-כוחו עורכת-דין יונית זורניצר, בחר להתעלם מהוראות החוק בדבר הגשת ערר לוועדות עררים. תחת זאת הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון.
6. בית הדין האזורי קיבל את בקשתו של המוסד לדחיית התביעה על הסף, וזאת נוכח הוראות החוק ופסיקתו של בית דין זה, וכך קבע:
"עיון במסמך הנושא את הכותרת 'כתב תביעה' מעלה, כי התובע (המערער בענייננו- נ.א.)
מערער בעצם על קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון וככזו היה עליו להגיש ערעור לועדה רפואית לעררים".
7. בערעורה לפנינו, טענה באת- כח המערער ברוב להט, כי בכוונת מכוון התעלמה מהליך הערר הקבוע בדין והגישה את כתב התביעה ישירות לבית הדין האזורי. זאת, מן הטעם שהמערער איבד אמון בוועדות הרפואיות אשר בפני ערכאותיהן הביא עניינו פעמים רבות בעבר. באת-כח המערער הצדיקה את התעלמותה מהוראות החוק בכך שהיא מבקשת "צדק" אשר יימצא למערער רק בבית הדין ולא בוועדה הרפואית לעררים. על כך הוסיפה וטענה, כי ימיו של המערער ספורים ועל כן אין בידיו לשוב ולפנות למוסד בתביעת החמרת מצב.
8. כאמור לעיל, דין הערעור להידחות. בית דין זה אינו יושב בבירור טרוניה כנגד פעולתן של הוועדות הרפואיות דרך כלל, אף לא על טענות כנגד החלטותיהן החלוטות של ועדות רפואיות אשר דנו בעניינו של המערער, במהלך השנים.
בפרשה מושא דיוננו, שומה היה על באת-כח המערער ללכת בתלם הקבוע בחוק בו הולך כל מבוטח, ולהגיש ערר לוועדת העררים. לאחר קבלת החלטתה של ועדה זו, ורק לאחר מכן, קמה זכאותו של המערער להגיש תביעתו לבית הדין האזורי. בתוך כך, ניתן היה להעלות כל טענה כנגד אי סבירות בדיוני הוועדה, אם וככל שיתבררו כאלה.
9. לא למותר לציין, כי באת-כח המערער הגישה את תביעתו של המערער לבית הדין האזורי ביום 3.6.04, בחלוף שישה חודשים מיום החלטת הועדה מדרג ראשון. אשר על כן, ממילא הוחמצה שעתו של הגשת הערר לועדה לעררים, שהוא, כאמור, שלושים יום מיום קבלת החלטתה של הועדה מדרג ראשון. עם זאת, הסבנו שימת לבו של המערער לאפשרות להגיש תביעה להחמרת מצב, גם כיום.
10. בשולי הדברים נציין, כי לא מצאנו כל ממש בטענותיה של באת-כח המערער לפנינו, שכן, עליה הייתה מוטלת החובה לנקוט מבעוד מועד בהליך הקבוע בדין ובמסגרתו. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.
11.
סוף דבר
- הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג באייר תשס"ה (1 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.