פסק-דין בתיק עבל 1004/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 003800/01; השופטת הראשית (בתוארה דאז) ורדה וירט-ליבנה) אשר דחה את תביעת המערערת לחשב את הכנסתה לשנת 1996 לצורך קביעת גובה דמי הלידה על פי הכנסתה בטרם הלידה ולא על פי חלוקת הכנסתה על פני כל חודשי השנה (למעט חודשי חופשת הלידה) כקביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד).

2.         הרקע העובדתי

הרקע העובדתי כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי (בשינוי מסויים) הוא זה:

" א.      התובעת רופאת שיניים במקצועה, ילדה ביום 26.4.1996.

ב.         התובעת הייתה מסווגת כעצמאית בשנת 1996 בחודשים ינואר - אפריל (כולל) וכן בחודש אוגוסט לאחר חופשת הלידה.

ג.         בחודש ספטמבר 1996, הצהירה התובעת, כי עבדה 11 שעות בלבד ולכן לא ענתה להגדרת "עצמאית" וסווגה "כמי שאינה עובדת ואינה עצמאית" [יוער, כי בעת הדיון בערעור הסתבר, כי סווגה, למעשה, כעקרת בית - ע.ר.].

ד.         התובעת נדרשה בסוף השנה להחזיר חלק מדמי הלידה ובמקביל הוחזרו לה חלק מדמי הביטוח שחוייבה לאור הירידה בהכנסותיה".

3.         המחלוקת בין הצדדים

א.        על פי טיעון המערערת, יש לחשב את הכנסתה החייבת בדמי ביטוח על פי הוראתו של סעיף 337(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק). במילים אחרות, יש לחשב את ההכנסה הקובעת לצורך קביעת דמי הלידה, על ידי חלוקת ההכנסה השנתית במספר החודשים בה הייתה חייבת המערערת בדמי ביטוח, דהיינו רק עבור החודשים שבטרם הלידה - ארבעה במספר - ולא לחלק את ההכנסה השנתית  ב - 12 חודשי השנה, או בתשעה בהם לא הייתה חייבת בדמי ביטוח.

ב.         המוסד טען, כי יש לחשב את הבסיס לחישוב דמי הלידה על פי סעיף 345 לחוק, כלומר, על בסיס הכנסה השנתית של המערערת כעצמאית. על פי טיעון המוסד, יש לקרוא את סעיפים 54, 337, 345 לחוק  כמקשה אחת. קריאה זו מביאה למסקנה שהכנסתה של המערערת כעובדת עצמאית היא שנתית, ולכן יש לקבוע את ההכנסה החודשית הקובעת על ידי חלוקת הכנסה זו ב - 12. מכיוון שהמערערת הייתה בחופשת לידה במשך 3 חודשים, יש לחלק את ההכנסה השנתית בתשעה חודשים בלבד ולא ב-12.

4.         פסיקת בית הדין האזורי

            בית הדין האזורי קיבל את טיעון המוסד, לפיו לגבי מבוטח עצמאי חישוב דמי הביטוח הוא שנתי להבדיל ממבוטח עובד, שחישוב דמי הביטוח לגביו הוא חודשי. על פי נתונים אלה, חישב המוסד את דמי הלידה שזכאית להם המערערת באופן נכון, ולכן נדחתה תביעת המערערת.

5.         תמצית טענות המערערת בערעור

            המערערת חזרה, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בבית הדין האזורי, כשהיא מדגישה את הדברים הבאים:

א.        הכנסותיה של המערערת שנצברו לפני הלידה, הן ואין בלתן צריכות להוות את הבסיס לחישוב דמי הלידה המגיעים לה.

ב.         המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשאלה לאיזו תקופה תחולק  "ההכנסה השנתית" של המערערת. האם רק לתקופה שנקבעה לתשלום מקדמות, או גם לתקופה שלא נקבעה לתשלום מקדמות.

ג.         המערערת סוברת, כי מוסכם שהיא חייבת בתשלום מקדמות רק לגבי התקופה שבה הייתה עצמאית, וכי הכנסה זו היא זו שצריכה לשמש בסיס לחישוב דמי הלידה. החישוב הנכון הוא חלוקת סך הכל ההכנסה השנתית באותה שנה המסתכמת ב-46,221 ש"ח, בארבע חודשי עבודתה כעצמאית והכפלתה בשלושה חודשי חופשת הלידה. הסכום המתקבל מחישוב זה הוא 34,671 ש"ח.

ד.         חישוב המוסד, לעומת זה בנוי על ממוצע חודשי של כלל ההכנסה השנתית, כשהוא מחולק לתקופות שבהן הייתה המערערת עצמאית ולתקופות שבהן לא ענתה להגדרת עצמאית ובדרך זו יוצר עיוות. העיוות נוצר על ידי העברת מרבית ההכנסה שהופקה על ידי המערערת בהיותה עובדת עצמאית לתקופה שלא ענתה על הגדרה זו. חישוב זה גם יוצר הפליה בין מבוטח "עובד" למבוטח "עובד עצמאי".

6.         תמצית טענות המוסד בערעור