פסק-דין בתיק עב"ל 9910-10-11

  השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא רמי כהן ונציג הציבור מר אלי אליהו; בל 3913-12-09) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע לבבי בו לקה לאחר אירוע חריג בעבודתו ביום 16.5.08 כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

            עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערער הגיש תביעה למוסד לקבלת דמי פגיעה בגין אירוע מיום 16.5.08 בו ניסה להרים ארגז כבד וחש כאבים בחזהו. תביעתו נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 21.10.09 מהטעם כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי באותו יום אשר הביא להתפתחות מחלתו. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.

3.         לאחר שהתקיים דיון הוכחות, ניתנה החלטה ביום 19.10.10 בה הוכר האירוע מיום 16.5.08 כאירוע חריג בעבודה. בית הדין האזורי מינה את ד"ר זאהי חורי כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) והפנה אליו את העובדות הבאות:

א.  התובע, יליד 1956, תושב כפר יסיף, ניהל בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק לתיקון תקרים בעכו.

ב.   בצהרי יום 16.5.08 ("יום האירוע"), תוך כדי עבודתו, ניסה להרים ארגז כבד מתא מטען ברכבו של לקוח ותוך כדי כך חש כאבים עזים בחזהו.

ג.   התובע לא העריך נכונה את משקל הארגז והרים אותו בצורה לא נכונה.

ד.   התובע חש בכאב בחזה, כאילו הצלעות נשברות בפנים, כיוון שהתבייש לזרוק את הארגז חזרה, הניח אותו על הרצפה ונכנס למשרד, כשהוא חש בכאבים ובקוצר נשימה. התיישב ליד המאוורר עד שהאוויר התחיל לחזור אליו.

ה.  התובע חש בכאב בשריר החזה וחשב שאלה כאבי השרירים בגלל האופן שבו הרים את הארגז, בצורה לא נכונה.

ו.   האירוע ארע לקראת סוף יום העבודה. התובע ישב במשרדו ורק עשה תרגילים עם הידיים. הוא התבייש לבקש שיזמינו לו אמבולנס והמשיך לשבת עד שהלך הביתה.

ז.   למחרת הלך התובע לעבודה, חזר הביתה. יום לאחר מכן שוב הלך התובע לעבודה , הוא הרגיש שהכאבים חזרו וגם קוצר הנשימה.

ח.  לאחר שהכאבים נמשכו, פנה ביום 18.5.08 לבית החולים בנהריה, שם אובחן התובע כסובל מאירוע לבבי ואושפז עד ליום 23.05.08 במחלקה הקרדיולוגית של בית החולים.

4.         המומחה נשאל באשר לקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי. בתשובתו כתב המומחה כי המערער סבל לפני האירוע בעבודה ממספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית שמגבירים את הסבירות להופעת טרשת בעורקים הכליליים. עוד כתב בחוות דעתו:

"האירוע החריג אירע ב-16.5.08, לעומת זאת האוטם החריף אירע ב-18.5.08, כיומיים לאחר האירוע החריג, לכן הסבירות לקשר סיבתי הינה נמוכה לעומת השפעת גורמי הסיכון על האוטם בשריר הלב. מספר גורמי הסיכון והמחלה הכלילית הדיפוזית בגיל 52 ומרווח הזמנים בין האירוע החריג וזמן הופעת האוטם מקטין את הסבירות במידה ניכרת להשפעת האירוע החריג על בוא האוטם".

עוד הוסיף כי השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו קיימים במערער.

בית הדין האזורי הפנה למומחה שורה של שאלות הבהרה על חוות דעתו, ואלה עיקרי תשובותיו: האוטם נמשך שעות ספורות ולא ימים; תרומת האירוע בעבודה היתה פחותה מהשפעת מצבו הבריאותי של המערער; לפי הרישומים הרפואיים האוטם אירע בוודאות ביום 18.5.06 בשעה 22:00-23:00; תהליך התפתחות של אוטם מהסוג שאירע למערער מופיע בצורה פתאומית עם כאב חזק מאוד שנמשך מספר שעות ולא ימים; למערער היתה מחלה כלילית שאובחנה בזמן הופעת האוטם ואומתה בצנתור; האוטם אירע מיד לפני קבלתו לבית החולים ולא נמשך יומיים, ולא ניתן לשלול על הסף שאחרי האירוע בעבודה הופיעה תעוקת חזה חולפת וחזרה אחרי יומיים אולם הסבירות לכך לא גבוהה; לפי מכתב השחרור הכאבים הופיעו ב-18.5 בצהריים ולא יום לפני כן.

5.         בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע כי לא נמצאה הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה, הואיל והיא ברורה ומנומקת ומספקת מענה לשאלה שבמחלוקת, ואי לכך התביעה נדחתה. מכאן הערעור שבפנינו.

            ההליך בערעור וטענות הצדדים : 

 6.        בכתב הערעור טוען ב"כ המערער כי נפלו סתירות בחוות דעתו של המומחה ושאלות שעלו בדיון לא זכו למענה על ידו. לטענתו, על פי הספרות הרפואית, אוטם חריף יכול להתרחש בעקבות תהליך התפתחות שנמשך מספר ימים ולכן קביעתו הרפואית של המומחה אינה נכונה. עוד מוסיף כי גישתו של המומחה פוסלת כל אפשרות של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין אוטם שמתרחש לאחר יומיים ללא הנמקה מספקת ולכן קיימת הצדקה למנות מומחה אחר או נוסף.