עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
46003-12-11
28/10/2012
|
בפני השופט:
1. נילי ארד
2. יגאל פליטמן
3. רונית רוזנפלד נציג ציבור (עובדים)
4. מנחם שוורץ נציג ציבור (מעבידים)
5. יורם בליזובסקי
|
| - נגד - |
התובע:
סלומון פרץ
עו"ד צחי פרום
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד חגי פרנקל
|
| פסק-דין |
סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר ירח גלטר; בל 2369/10), בו נדחתה תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 10.3.09 כתאונה בעבודה. התביעה נדחתה מהטעם שהמערער לא הוכיח קרות "אירוע חריג".
2. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח התרחשות אירוע חריג בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע חיצוני שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב.
3. המערער שימש כסמנכ"ל מינהל של סוכנות שיווק דלקים.
לגרסתו ביום 8.3.09 פרץ ויכוח בינו לחשב החברה שלווה בצעקות, קללות והתפתח לפסים אלימים. תחושת המועקה שחווה בעקבות אותו ויכוח ליוותה אותו משך כיומיים עד קרות האוטם ביום 10.3.09 (להלן -
האירוע הנטען).
4. בית הדין קמא סקר גרסאותיו של המערער מאז קרות האירוע הנטען ואילך:
א. בטופס התביעה לדמי פגיעה מיום 10.9.09 אין זכר לריב שבעקבותיו חש המערער תחושת מועקה, על פי גירסתו באירוע הנטען.
ב. בהודעתו לחוקר המוסד מיום 27.10.09 לא ציין המערער דבר יוצא דופן שאירע לו במהלך הימים שקדמו לקרות האוטם.
ג. בכתב התביעה שהגיש המערער ביום 4.4.10, טרם היותו מיוצג, לא צויין האירוע הנטען והקשר בינו לקרות האוטם.
ד.
באשר לחומר הרפואי-
בדו"ח סיכום מחלה מבית החולים לניאדו נרשם ביום 10.3.09:
"בן 49 ברקע עישון, לפני כחודשיים לצורך ביטוח מנהלים ביצע בדיקות כלליות שהיו תקינות. אקו במאמץ ... כתקין. בזמן קבלתו, בזמן עבודה הרגיש חולשה וכאבים".
בדף מידע סיעודי מבית החולים לניאדו נרשם ביום 1.3.09 - "
בזמן העבודה חולשה אחרי ארוחה קלה הרגיש שחש הרעה, כאבים בידיים וברגליים".
גם בחומר הרפואי אם כן אין זכר לאירוע הנטען, למרות שהמערער קושר אותו לתחילת כאביו.
ה. רק במסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 15.6.10 לאחר שהתובע יוצג, הועלתה לראשונה גירסת האירוע הנטען, ועדי המערער, ביניהם סמנכ"ל הדלקים וחשב הסוכנות, גיבו אותה גרסה בעדותם.
5. לאור כלל החומר הראייתי שהיה לפניו הגיע בית הדין קמא למסקנה, כי אמנם אירע ויכוח בתקופה כלשהי בין המערער לחשב, אך לא הוכח ויכוח חריג המצדיק ראייתו כאירוע חריג שקרה סמוך לקרות האירוע הלבבי.
לאור זאת נדחתה התביעה.
6. המערער ערער על פסק הדין. בדיון בקדם הערעור ביקשו הצדדים, כי כתב הערעור המפורט ייחשב לסיכומים בכתב מאת המערער; טיעון המוסד שיוכתב לפרוטוקול ייחשב לסיכומים בכתב מטעמו; והמערער יגיב על אותו טיעון.
7. עיקר טיעונו של ב"כ המערער היה: