פסק-דין בתיק עב"ל 38716-05-11

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר י.דיון ומר ג.אליגון; ב"ל 2794/06), אשר דחה תביעתה של המערערת להכיר באירוע שארע לה ביום 30/11/04 בעבודתה כתאונה בעבודה על פי הלכות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.         המערערת טענה כי עקב שיחה קשה עם הממונה עליה, חשה פגועה ומושפלת וכתוצאה מזה  לא הייתה מסוגלת לחזור לעבודתה ואירעה לה פגיעה נפשית.

3.         באי כוח הצדדים הסכימו בדיון בבית הדין הארצי בהליך קודם, כי התקיים אירוע חריג ביום 30/11/04 ועל כן יש למנות מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע בעבודה לבין מצבה הנפשי של המערערת.

4.         בית הדין האזורי, בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, מינה את פרופ' מסטר כמומחה רפואי בתיק זה. נציין כי באת כוח המערערת ביקשה מראש שלא ימונה פרופ' מסטר ואף על פי כן, בחר בית הדין האזורי למנות אותו כמומחה מטעמו.

5.         באי-כוח המערערת פנו בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על מינויו של פרופ' מסטר, אולם מאחר ובין לבין כבר ניתנה חוות הדעת של המומחה, וזאת לאור דחיית הבקשה לעיכוב המינוי על ידי בית הדין האזורי, לא היה טעם עוד בהמשך הדיון בבקשת רשות הערעור. עם זאת, יש מקום לציין כי על בית הדין האזורי היה לדון בבקשה שלא למנות את פרופ' מסטר בתיק זה לגופה, להתייחס לבקשה באופן מהותי ולא להסתפק בכך שהוא אכן נמצא ברשימת המומחים.

6.         פרופ' מסטר בחוות דעתו, קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין החמרת מצבה הטבעי של המערערת, ואף קבע באותה חוות דעת כי יש קשר סיבתי בין המחלה/הפרעה הנפשית, בה לוקה המערערת, לבין האירוע החריג המתואר בעובדות. אולם לשאלת בית הדין בדבר מאזן ההשפעות על פגיעתה של המערערת, השיב המומחה כי השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שבמערערת, מאחר וגם לפני האירוע החריג בעבודה המערערת לקתה בהפרעות נפשיות בצורה חוזרת ומהפרעות גופניות שונות אשר גרמו לתסמינים נפשיים, אותן תיאר בחוות דעתו.

7.         בהתאם לחוות דעת זו, בית הדין האזורי קבע כי לאור קביעתו של המומחה כי ההשפעה של האירוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, יש לדחות את התביעה.

8.         באת כוח המערערת טענה כי בהתאם לחוות הדעת יש להכיר בפגיעתה של המערערת כתוצאה מהאירוע בעבודה כפגיעה בעבודה על פי החוק. כך קבע המומחה.

9.         באת כוח המוסד טענה כי יש לקבל את קביעות בית הדין האזורי המתיישבות עם חוות דעת המומחה לפיה השפעת האירוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

10.       לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ובמיוחד את חוות הדעת של המומחה, הננו סבורים כי על פי אותן חוות הדעת, המערערת הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין אי-כושרה כתוצאה מכך, והפגיעה הנפשית שאירעה לה. גם אם המערערת סבלה בעבר מבעיות נפשיות, וכי האירוע בעבודה אכן גרם להחמרה של אותן בעיות, יש לראות בהחמרה פגיעה בעבודה על פי הוראות החוק. שאלת השפעת עברה הרפואי של המערערת היא שאלה שעל הוועדה הרפואית לדון בה, כאשר היא בוחנת את דרגת הנכות המגיעה לה.

11.       כאשר נקבע קשר סיבתי ברור בין האירוע בעבודה לבין החמרת מצבו של הנפגע, להבדיל מגרימת המחלה, די בכך כדי להכיר באירוע בעבודה כפגיעה בעבודה על דרך ההחמרה, ואין צורך במקרה כזה לבדוק את מאזן ההשפעות, כי הרי ברור שכשמדובר בהחמרה, לאותו נפגע כבר קיים עבר רפואי, ולכן הוועדה הרפואית היא שבודקת את שאלת היחס בין העבר הרפואי לבין ההחמרה.

12.       אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת והמוסד יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו בריבית והפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ג (14 ינואר 2013), במעמד הצדדים.