פסק-דין בתיק עב"ל 36470-04-11

השופטת לאה גליקסמן :

1.     ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר טוביה ורדימון וגב' חגית מגן; בל 4076/07), בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה שאירעה לו ביום 13.12.2006 בברך רגל ימין כפגיעה בעבודה.

2.     בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור:

3.     בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד המערער בחברת חשמל כמפעיל בתחנת כוח במחלקת תפעול. במסגרת תפקידו כאיש שטח ערך המערער  ביקורות תפעול של יחידת הייצור בשטח ונתן מענה ראשוני לתקלות. עבודתו בוצעה תוך כדי הליכה ונסיעה גם יחד, והצריכה כניסה לרכב ויציאה ממנו מספר פעמים במהלך משמרת.

4.     ביום 13.12.2006, נסע ברכבו ביחד עם סגן מנהל המחלקה מר אמנון פייר לצורך טיפול בתקלה במערכת מי השתיה. תוך כדי היציאה מהרכב המערער חש כאב בברך כמו "קנאק" שלא משתחרר. המערער המשיך בעבודתו. בסוף יום העבודה, עת ביקש לקום מהכיסא וליישר את הרגל הרגיש כאב חזק בברך, ואז הבחין שהברך נפוחה. עוד באותו יום פנה לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי.

5.     המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בעבודה, ובהמשך לכך הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.

6.     בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער מנימוקים אלה:

6.1.                     בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום.

6.2.                     במקרה הנדון, בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי וכן בהודעה לחוקר לא ציין המערער כי התרחש אירוע מסוים שגרם לפגיעה, אלא רק שחש בכאבים עת יצא מהרכב, וכך גם עולה מהצהרת הממונה עליו מר אמנון פייר בטופס התביעה. לעומת זאת, בתצהיר עדותו, בחלוף כארבע וחצי שנים מקרות האירוע הצהיר המערער כי הפגיעה התרחשה עקב העובדה ששם את כל כובד משקלו על רגל ימין תוך כדי תנועה סיבובית. זאת ועוד. גם במסמכים הרפואיים לא מצוין כי התרחש אירוע כלשהו שגרם לפגיעה בברכו של המערער, ועל פי האמור בהם הכאבים הופיעו במהלך יציאה מהרכב.  כמו כן, בגרסתו של העד מטעם המערער, מר אמנון פייר, נתגלו סתירות. לאור האמור, יש להעדיף את גרסתו המוקדמת של המערער לפיה הכאבים בברכו הופיעו בעת יציאתו מהרכב ללא שהתרחש אירוע תאונתי לו ניתן לייחס את הפגיעה בברכו. 

6.3.                     נסיבות הפגיעה על פי גרסתו המוקדמת של המערער, לפיה בעת שיצא מהרכב חש בכאב ו"קליק" בברך,  אינן מהוות פגיעה בעבודה. זאת, כיון שהמערער לא הצביע על גורם חיצוני כלשהו הקושר את הפגיעה הנטענת לעבודה.

טענות הצדדים בערעור:

7.     המערער טען כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי לצורך הכרה בפגיעה בברכו כתאונת עבודה נדרש המערער להוכיח התרחשות "אירוע חריג" או "תנועה חריגה"; די בכך שהכאבים בברכו של המערער הופיעו תוך כדי יציאתו מהרכב, דהיינו בעת שקם מכיסאו ועבר מתנוחה של ישיבה לתנוחה של עמידה תוך כדי שימת כובד משקלו על רגל ימין, על מנת לקבוע שהתרחש אירוע מוגדר בזמן ובמקום המהווה פגיעה בעבודה. לפיכך, על יסוד העובדות שבית הדין האזורי קבע יש להכיר בפגיעה בעבודה, בכפוף לקביעת המומחה הרפואי בדבר קיומו של קשר סיבתי;  בנוסף, גם בהודעתו לחוקר המוסד, בטרם היה למערער ייצוג משפטי,  בתשובה לשאלת חוקר המוסד אם עשה תנועה חריגה או תנועה לא נכונה, השיב המערער כי "כנראה שתנועה לא נכונה של התרוממות משקל גוף על רגל ימין שכנראה הייתה בזוית שגרמה לי את הנזק".  

8.     המוסד לביטוח לאומי טען כי לא די בכך שיופיעו כאבים תוך כדי העבודה על מנת שהם יוכרו כפגיעה בעבודה, אלא נדרש שתהא תנועה שהיא אינה תנועה הנעשית באופן שגרתי; ככל שמדובר ביציאה רגילה מהרכב, לא התרחש אירוע תאונתי ואין להכיר בכאבים כפגיעה בעבודה.

הכרעה:

9.     הלכה פסוקה היא כי בתביעה להכרה בפגיעה בעבודה, עוד טרם בחינת שאלת הקשר הסיבתי -

יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה, וזו מורכבת משני  יסודות חיוניים: גורם, או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה, מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה תאונה על שני יסודותיה ובית הדין שוכנע כי הגורמים לתאונה היו גורמים חיצוניים הנראים לעין, רק אז תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר בין הגורם לפגיעה.

(ההדגשה הוספה - ל.ג.)