פסק-דין בתיק עב"ל 159-10

השופטת עפרה ורבנר

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט אייל אברהמי כדן יחיד, ב"ל 11383/06) אשר דחה את תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ב- 18/1/05 כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.

            בהחלטתו הסתמך בית הדין האזורי על חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי שמונה על ידו, פרופ' קרן.

הרקע העובדתי:

2.         המערער עבד בחברת בזק כ- 40 שנה עד לפרישתו ב- 31/10/05.

            המערער כיהן כמנהל אגף תשתיות בחטיבת ירושלים והדרום של בזק מאז 1998, ובתפקידו זה היה אחראי על כ-120 עובדים.

            מנהל החטיבה בה עבד המערער, בתקופה הרלוונטית, היה מר צבי ויטנברג.

            לטענת המערער, החל מחודש 4/04 החלה התנכלות של ועד העובדים כלפיו, כאשר ההנהלה, והממונה הישיר עליו, מנהל החטיבה, מר ויטנברג, עושים יד אחת עם הועד.

            לטענת המערער, בסוף שנת 2004 וכחלק מהניסיונות לפגוע במערער, פוטרה מזכירתו האישית. הנימוק הרישמי לפיטוריה היה פיטורי צמצום.

3.         בתאריך 16/1/05 היתה למערער שיחה עם הממונה עליו, מר ויטנברג במהלכה נאמר למערער מפורשות כי הועד מעוניין לחסלו ולהביא לפיטוריו. בשיחה אף עלה כי הממונה על המערער לא יתמוך במערער ולא יתייצב כנגד רצון ועד העובדים.

            שיחה זו גם גרמה למערער להבין כי פיטורי מזכירתו היו חלק מהתנכלות אישית כלפיו.

            בית הדין האזורי קבע כי השיחה בין המערער לבין מר ויטנברג היתה בגדר אירוע חריג וכי מיד לאחריה סבל המערער מרעד והזעה, כעולה מעדויותיהם של המערער      ושל עד המערער, מר שמיר.

            בתאריך 18/1/05 אובחן כי המערער לקה באוטם שריר הלב.

פסק דינו של בית הדין האזורי:

4.         בית הדין האזורי קבע בפסק הדין כי השיחה מ- 16/1/05 הייתה בגדר אירוע חריג בעבודתו של המערער וכי המערער אושפז ב- 18/1/05 עם אבחנה של אוטם חריף תחתון של שריר הלב.

            בית הדין פירט את האמור בחוות דעתו של המומחה שמונה, פרופ' קרן, ממנה עולה כי האוטם הופיע כמהלך טבעי של מחלת המערער, אם כי הייתה השפעה מסוימת של האירוע החריג בעבודה על הופעת האוטם.

            בית הדין הסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר קבע כי השפעת האירוע החריג בעבודה על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ובהם גורמי הסיכון שהיו למערער וממצאי הצינתור שבוצע ביום קבלתו בבית החולים.

            בית הדין אף הסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר קבע כי תעוקת הלב הבלתי יציבה החלה אצל המערער עוד לפני האירוע החריג, וזאת על בסיס תיעוד רפואי מחדר המיון מ- 10/1/05.

            בית הדין האזורי התייחס מפורשות גם לטענות המערער על כך שהמומחה מטעם בית הדין לא בדק אותו בזמן אמת, אלא הוא מתבסס על רישומים רפואיים. בית הדין ציין, כי מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, עולה שדווקא למומחה מטעם בית הדין, יש פרספקטיבה כוללת לראות את כל השתלשלות העניינים בדיעבד, וזו לא הייתה לרופאים שבדקו את המערער ב- 10/1/05, ואשר סברו בטעות כי בעייתו של המערער הייתה בתחום הגסטרו ולא בתחום הקרדיולוגי.