השופט שמואל צור
1. המשיב (להלן-
המוסד) שלל מן המערערת את גמלת הבטחת הכנסה למפרע, מינואר 2003, מן הטעם שבמשך שנים לא מסרה מידע שהיא מתגוררת ומנהלת משק בית משותף עם קרוב משפחה, דבר שיש בו כדי להשפיע על זכותה לגמלה, זאת בניגוד להוראת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן -
חוק הבטחת הכנסה או
החוק). המערערת הגישה תביעה נגד החלטת המוסד לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 1471/06). משנדחתה תביעתה הגישה המערערת ערעור לפנינו.
2.
הרקע העובדתי
א. המערערת, ילידת 1947, אלמנה, עלתה לארץ בשנת 1998 יחד עם אימה
וביתה. המערערת ומשפחתה הגיעו ארצה בעקבות קרוב משפחה (להלן-
איגור).
ב. המערערת החלה לקבל גמלת הבטחת הכנסה מאז שנת 1999.
ג. באמצע שנת 2002, הזמינה המערערת את איגור להתגורר עימה ועם משפחתה בדירה, בחדר נפרד. בעדותה בבית הדין האזורי הסבירה המערערת כי הסיבה לכך היתה שבאותה שנה ביתה התגייסה לצבא ואמה היתה מאוד חולה והיא היתה זקוקה למישהו שיסייע לה. כן העידה המערערת כי איגור הוא כמו אח עבורה ואימה רואה בו בן שלה. עוד העידה המערערת כי איגור עובד במשמרות רוב שעות היום וכמעט ולא נמצא בבית.
ד. בדו"ח חוקר מטעם המוסד צויין, בהתייחס לנוכחותו של איגור בדירה, כי "הוא גר אצלנו בבית כבר 6-5 שנים בערך". כן הסבירה המערערת כי הם עושים קניות ביחד וכי איגור נושא בכשליש מהוצאות הדיור והמחיה. עוד אמרה המערערת לחוקר כי היא לא מסרה עד כה מידע על איגור משום שלא ידעה שעליה לדווח על כך.
ה. ביום 7.3.2006 החליט פקיד התביעות להפסיק את זכאותה של המערערת לגמלת הבטחת הכנסה למפרע החל מינואר 2003. הטעם להחלטה היה שממצאי חקירה העלו כי המערערת מתגוררת עם חבר לחיים. בנוסף, ההחלטה התבססה גם על סעיף 20 לחוק, המחייב מקבל גמלת הבטחת הכנסה להודיע למוסד על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו. החלטה זו הביאה לכך שלחובת המערערת נרשם חוב של 63,792 ש"ח, נכון ליום 10.2.06.
ו. על החלטת המוסד להפסיק זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי. המערערת טענה כי איגור המתגורר בדירתה הוא קרוב משפחה ולא בן זוג, ולכן אין מדובר ביחסי ידועים בציבור, כטענת המוסד. לטענתה, מאחר ולא חל שינוי במצבה המשפחתי, כנדרש בסעיף 20, לא היה עליה לדווח דבר ולכן לא מתקיימים התנאים המצדיקים שלילת זכאותה להבטחת הכנסה. המערערת הוסיפה וטענה כי בטפסים היא נדרשה להצהיר על עובדת קיומו של חבר לחיים ולא על קרוב משפחה המתגורר בדירתה ולכן היא לא הפרה את חובת הודעה הקבועה בסעיף 20 לחוק.
ז. בכתב ההגנה טען המוסד כי המערערת אינה זכאית להבטחת הכנסה הואיל והיא מנהלת משק בית משותף עם איגור. עוד טען המוסד כי המערערת לא מסרה לפקיד התביעות במשך השנים פרטים על ניהול משק הבית והמגורים המשותפים עם איגור, דבר שהיה בו כדי להשפיע על זכאותה לגמלה ועל שיעורה ובכך הפרה את חובתה שבסעיף 20 לחוק.
3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין קבע כי המערערת הפרה את החובה המוטלת עליה בסעיף 20 לחוק, בכך שלא דיווחה למוסד על השינוי שחל בהכנסותיה. בית הדין ציין כי, החל ממועד כניסתו של איגור לדירה, הוא נשא בכשליש מההוצאות החודשיות ובכך היה כדי להשפיע על שיעור זכותה של המערערת לקבלת גמלה. עוד קבע בית הדין, בהסתמך על הודעת חוקר המוסד, כי המערערת ואיגור קיימו משק בית משותף בכך שהתגוררו ביחד ונשאו בהוצאות הבית. עם זאת, נקבע כי אף שהמוסד לא הוכיח שהמערערת ואיגור הם בני זוג, כהגדרה שבסעיף 1 לחוק, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה לפיה שלילת זכאותה של המערערת לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי מסירת מידע נעשה כדין. בנוסף, קבע בית הדין כי המערערת זכאית להגיש תביעה חדשה להבטחת הכנסה ובמסגרתה לפרט את הכנסותיה ואת מידת השתתפותו של איגור בהוצאות הבית.
4. בערעור בפנינו טוענת המערערת כי אין לראות בהשתתפותו של קרוב משפחה בהוצאות המחיה החודשיות כהכנסה, כנדרש בסעיף 20 לחוק. לטענתה, אין כל חובה לדווח על ההוצאות אלא רק על הכנסות. עוד טוענת המערערת כי על פי ניסוח טופס פרטים והצהרה של המוסד, אין דרישה לפרט ולהצהיר על מגורים של קרוב משפחה בדירה. בנסיבות אלה, כך טוענת המערערת, היא לא הפרה את הסעיף 20 לחוק ולכן היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בשיעור מלא ולא חלקי, כפי שהיא מקבלת החל מחודש ינואר 2007 (1,140 ש"ח).
5. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, הוראת סעיף 20 לחוק מחייבת לדווח בכתב לא רק על שינוי במצב המשפחתי ובהכנסות, אלא גם על כל שינוי אחר, שיש בו כדי להשפיע על זכאותו של המבוטח לגמלת הבטחת הכנסה ועל שיעורה. לפיכך, כך טוען המוסד, כל עוד אין המבוטח ממלא אחר חובה זו, הרי שאין הוא זכאי לגמלה. מוסיף המוסד וטוען כי הלכה היא שסעיף 20 מטיל על מקבל הגמלה חובה אקטיבית למסירת מידע. כמו כן נקבע כי על התובע גמלה חלה חובת תום לב והגינות והפרת חובה זו, כשלעצמה, די בה כדי לשלול את הזכאות לגמלה (עב"ל 280/05
אילנית ברנס- המוסד, לא פורסם, ניתן ביום 13.2.06).
6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור בחלקו.
7. חוק הבטחת הכנסה קובע את הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. החוק הינו חוק סוציאלי שנועד להבטיח הכנסה מינימאלית לכל מי שאין לו הכנסה ואין בכוחו לספק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים ולשם שמירה על כבודו כבני אנוש (עב"ל 1010/04
המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.2005; עב"ל 94/03
ענת עמוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.6.2004).
8. כפועל יוצא ממטרותיו של חוק הבטחת הכנסה, מטיל סעיף 20 שבו על מקבל הגמלה חובה למסור למוסד מידע מלא על מצבו, לאמור:
"המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה".