השופט עמירם רבינוביץ
1. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 4301/08 ; סגנית הנשיא לאה גליקסמן ונציג הציבור מר פרלוב) דחה את תביעת המערער להכיר באירוע במסגרתו נורה על ידי מתנקש כ"תאונת עבודה". על פסק דין זה מוגש הערעור שבפנינו.
הרקע העובדתי
2. המערער הוא הבעלים של חנות ללבני נשים ברח' אלנבי בתל אביב. בחודש ינואר 2007 פתח המערער יחד עם שותף נוסף חנות לכלי בית ומתנות בבני ברק.
3. מאז פתיחת החנות בבני ברק, היה המערער יוצא מדי יום לעבודה ברכבו, ונוסע יחד עם אשתו לחולון. בחולון היה אוסף אותו השותף לחנות בבני ברק, ואילו אשתו של המערער הייתה לוקחת את הרכב ונוסעת לחנות ברח' אלנבי.
4. ביום 14.2.2007, בסמוך לשעה 9:15, יצא המערער מביתו, התיישב במושב הנהג ברכבו, עמד לחגור את חגורת הבטיחות ולנסוע לעבודתו. עוד בטרם הספיק המערער להתניע את רכבו, נעמד מצידו השמאלי של הרכב אדם, אשר ירה במערער שני כדורים באזור כתף שמאל. לאחר מכן ירה היורה שני כדורים נוספים ברגלו של המערער.
5. כתוצאה מהפגיעות מהן סבל, פונה המערער לבית החולים אסף הרופא, שם אושפז לתקופה של חודש וחצי. לאחר מכן הועבר המערער למחלקת שיקום אורטופדי בבית החולים תל השומר.
5. לימים התברר, כי היורה ירה במערער בשל טעות בזיהוי, וכי הכדורים כוונו לאדם אחר ששמו כשם המערער (יואב סיני). כנגד היורה הוגש כתב אישום, והוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין.
6. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן :
המוסד) להכיר באירוע כמתואר לעיל כ"תאונת עבודה". תביעתו זו נדחתה על ידי המוסד בנימוק, שמקרה הירי אירע על רקע אישי ולא כתוצאה מסיכוני הדרך.
ההליכים בבית הדין האזורי ופסק דינו של בית הדין האזורי
7. בעת הדיון בבית הדין האזורי טען המערער, כי יש להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", הן מכיוון שבזמן הירי היה בדרכו לעבודה, והן מכיוון שהטעות בזיהוי קשורה לנתונים שמקורם בעבודתו. בהקשר זה ציין המערער, כי לפי דברי היורה חיפש אחר אדם צולע, חובש כיפה. לטענת המערער, הצליעה ממנה סבל קשורה למאמצים פיזיים במקום העבודה, והכיפה שחבש לראשו נבעה ממיקומה של החנות החדשה בעיר בני ברק והיוותה חלק בלתי נפרד מהעבודה בבני ברק. כמו כן טען המערער, כי עקב פתיחת החנות בבני ברק ביקר בסניף בנק בחולון, ועובדה זו תרמה אף היא לטעותו של היורה, שחיפש אחר אדם שתחום עיסוקו הוא כספים.
8. בית הדין האזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, דחה את תביעת המערער. ביחס לטענה כי הטעות בזיהוי אירעה עקב נתונים הקשורים לעבודתו של המערער, קבע בית הדין האזורי כממצא עובדתי, כי בשעת הירי לא צלע המערער, כי המערער לא חבש כיפה באופן קבוע לצרכי עבודתו, וכי הרקע לירי היה "חיסול חשבונות", ולכן העובדה שהמערער ביקר תכופות בסניף בנק אינה קשורה לטעות בזיהוי. בית הדין האזורי הדגיש בהקשר זה, כי מהודעת היורה במשטרה עולה, כי הסיבה המרכזית לטעות בזיהוי הייתה כתובתו של המערער ורכב הוולבו שחנה ליד ביתו. נתונים אלה אינם קשורים לעבודתו של המערער.
9. ביחס לטענה כי יש להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" בשל העובדה שאירע בזמן נסיעה לעבודה, וכי אירוע זה מהווה חלק מסיכוני הדרך, קבע בית הדין האזורי כי : "
אכן, קיימת תופעה של אירועי ירי במסגרת חיסול חשבונות בין עבריינים, ולא פעם נפגעים באירועים אלה עוברי אורח תמימים שאיתרע מזלם להימצא בסביבת אירוע הירי. לכן, למרבה הצער, במציאות השוררת היום, פגיעה בשל כך שהמבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי בדרכו לעבודה או ממנה, יש לראות כחלק מ'סיכוני הדרך האורבים לכל עובר אורח'. הוא הדין כאשר המבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי עקב עבודתו. אולם, במקרה הנדון, התובע לא נפגע עקב היותו בסביבת אירוע ירי בדרכו לעבודה, דהיינו כתוצאה מ'סיכון דרך', אלא היורה התכוון לירות בתובע עצמו, כאשר סבר כי התובע הוא היעד לחיסול על פי הוראות מפעיליו. לפיכך, העובדה שהתובע נורה בדרכו לעבודה היא מקרית, והאירוע היה יכול להתרחש במקום אחר ובשעה אחרת, על פי החלטתו של היורה".
טענות הצדדים בערעור
10. בערעור שב וטען המערער, כי אירוע הירי אירע בשל גורמים הקשורים בעבודתו של המערער, וכי מחומר הראיות עולה, כי הטעות בזיהוי אירעה בשל מספר סממנים ומאפיינים הקשורים בעבודתו כגון : צליעה, חבישת כיפה וביקורים בבנק. עוד טען המערער, כי העיתוי האפשרי היחידי לביצוע אירוע הירי היה בדרכו לעבודה, שכן באותה תקופה כמעט שלא יצא מביתו פרט ליציאה לעבודה.
11. המוסד טען, כי אין להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", שכן במקרה הנוכחי המערער לא נפגע כתוצאה מסיכוני הדרך להם חשופים עוברי אורח, אלא כתוצאה מגורמים הנעוצים במערער עצמו : שמו, מקום מגוריו והרכב של שכנו שחנה לידו. המוסד הדגיש, כי מגרסתו הראשונית של המערער, כפי שמצאה את ביטויה בהודעתו במשטרת ישראל, עולה כי המערער לא צלע כלל, וכי חבישת הכיפה לא נעשתה לצרכי עבודה.
הכרעה
12. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לדעתי, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, בהיותו מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנות הנובעות מהם. על האמור אוסיף ואדגיש דברים אחדים, כמפורט להלן.
13. בית הדין האזורי קבע כממצא שבעובדה, כי המערער לא צלע כלל, וכי חבישת הכיפה לא נעשתה לצרכי עבודה. קביעות אלה הן קביעות עובדתיות, בהן כידוע, ערכאת הערעור ככלל, אינה נוהגת להתערב (ע"ע 424/06
מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, לא פורסם, ניתן ביום 2.8.2007). לא מצאתי כי נסיבותיו של המקרה שלפנינו מחייבות חריגה מכלל זה.
14. אני סבור, כי הטענה, לפיה פגיעתו של המערער כתוצאה מאירוע הירי מהווה חלק מסיכוני הדרך, דינה אף היא להידחות. עוד מראשית ימיו קבע בית דין זה כי לצורך הכרה באירוע שאירע בדרך לעבודה או ממנה כ"תאונת עבודה" על המבוטח להוכיח כי הפגיעה אירעה כתוצאה מסיכוני הדרך. בדב"ע לה/63 - 0
המוסד לביטוח לאומי - בניטה פד"ע יב, 281 נדונה השאלה, האם מותו של עובד שנגרם בדרכו לעבודתו, וזאת לאחר שנקלע במסלול נסיעתו לזירה בה בוצעו חילופי אש ונמצא לאחר מכן ירוי הוא "תאונת עבודה". באותה פרשה נפסקו הדברים הבאים :