1. בפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת הראשית ורד שפר; בל 1504/06, בל 1530/06, בל 1531/06) שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בשלושה הליכים שהגיש המערער כנגד המשיב.
2. המערער מגיש כעניין שבשגרה מספר רב מאד של הליכים לבתי הדין לעבודה, לרבות בית דין זה. עתה מונחים בפני בית הדין האזורי בנצרת שלושה הליכים נוספים - שנים מהם זהים (למעט העובדה שלאחד ההליכים הצטרף כתובע גם מר יעקב סדיק). בשני הליכים עותר התובע כי המוסד לביטוח לאומי יפרסם את פירוט הזכויות וההטבות להם זכאים נפגעי עבודה
ואילו בהליך השלישי עותר התובע ל"ביטול תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום-מקצועי) תשט"ז - 1956".
בפתח הדיון המוקדם שנקבע בהליכים אלה בחודש יולי, שנה זו, ביקש המערער מהשופטת הראשית שפר, כי תפסול עצמה מלדון בהליכים אלה, מן הטעם כי בכוונתו להגיש תביעה אזרחית, בין היתר כנגדה אישית, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל העובדה שנתנה פסק דין הדוחה על הסף תביעה שהגיש בהליך אחר (עב' 1565/05).
3. בקשת הפסילה נדחתה. בנימוקי הדחייה כתבה השופטת שפר, כי המערער נוהג להגיש בקשות לפסילת בית דין כעניין שבשגרה; כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון כמו גם בפסיקתו של בית דין זה, אין הצדקה כי שופט יפסול עצמו מלדון בעניינו של צד, משום כך בלבד שאותו צד הגיש נגדו תלונה או נקט נגדו בהליך כלשהו. לגופו של עניין ציינה השופטת שפר, כי עיינה בעותק מכתב התביעה שהגיש המערער כנגדה והוברר כי עיקרו השגות על פסק דין שניתן על ידי מותב בראשותה. בנסיבות אלה אין "
כדי להצדיק חשש למשוא פנים ביחס לתובע, או כדי להקים חשש שתביעותיו לא תטופלנה לגופן או מתוך דעה משוחדת".
על החלטה זו הערעור שבפנינו.
4. בכתב הערעור נטען, בקליפת אגוז, כי אין הגשת תלונה דומה להגשת תביעה. מקום בו מוגשת תביעה כנגד שופט הרי שמשמעות הדבר היא שהוא נתון בניגוד עניינים ומשכך, חובה עליו לפסול עצמו.
המשיב מצדו סובר כי אין בנימוקים שהעלה המבקש משום טעם המצדיק את פסילת בית הדין קמא ותומך בטעמים שמנה בית הדין האזורי להחלטתו שלא לפסול עצמו.
5. כדי שתקום עילת פסילה על בעל דין להראות, כי מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עליו להראות כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי נבצר מבית הדין, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה והם יבחנו, בין היתר, בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין שופט מקצועי ומיומן "
הנושא בליבו את ההכשרה המקצועית ואת הנסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם...להתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והנייטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה"
(ראה: מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).
6. נחה דעתי כי נסיבות המקרה דנא אינן מבססות חשש ממשי למשוא פנים.
המקרה דנא אף אינו בא בגדר המקרים המנויים ב
סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
אשר להגשת התביעה כנגד השופטת שפר - על כגון דא כותב ד"ר יגאל מרזל בספרו
דיני פסלות שופט כדלקמן:
"
על פניו, מצב בו השופט הוא אכן צד להליך אינו עניין של מה בכך, כעניין מעשי ואף תודעתי. אולם, בה בעת, אין במצב זה, כשלעצמו, עילת פסלות, כך גם הגשת תביעה נגד שופט אינה עילה לפסילתו, שכן אין היא יוצרת אצל שופט מקצועי חשש ממשי למשוא פנים". כמובן, יש לבחון את נסיבות המקרה, ובכלל זה אופי התביעה ואת השלב הדיוני בו היא נמצאת; את הקשר בינה לבין ההליך הנדון ואת השאלה האם יש עילת פסילה בעובדות המשמשות בסיס לתביעה...עוד יש מקום לבחון, להבדיל, אם הגשת התביעה נועדה לגרום לפסילת השופט..".
תביעתו של המערער כנגד השופטת שפר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בחודש ספטמבר, שנה זו, ומנתוני מערכת בתי המשפט עולה כי היא מצויה בשלבי בירור ראשוניים. מנגד, בכל אחד משלושת ההליכים שהגיש המערער בבית הדין האזורי בנצרת מצויה תגובה מטעם המשיב, התקיים דיון מוקדם, ויש להניח שבירור כל שלוש התביעות יסתיים במהרה ובטרם תידרש, אם תידרש, מעורבות כלשהי של השופטת שפר בהליך בבית המשפט המחוזי.
על פניו, אין בעובדות המהוות את הבסיס לתביעת המערער בבית המשפט המחוזי כל עילת פסילה כנגד השופטת שפר ולמעשה לנוכח האמור בתביעה, אין להוציא מכלל אפשרות כי התביעה אכן הוגשה על-מנת לגרום לשופטת שפר להסיר את ידיה מטיפול בשלל ההליכים שהגיש המערער לבית הדין האזורי ובוודאי עוד עתיד להגיש, ובכך גם להימנע מפסיקה שלא נושאת חן בעיני המערער. לנסיון מעין זה, לא ניתן ידינו.
7. מעבר לצריך אציין, כי מעיון בכלל החומר שהונח בפני בערעור זה עולה כאמור, כי המערער נוהג להגיש עשרות הליכים לבית הדין לעבודה. נכון למועד כתיבת שורות אלה נתוני המחשוב של בתי הדין לעבודה מראים כי המערער הגיש 12 הליכי ערעור לבית דין זה ו - 105 תביעות לבית הדין האזורי בנצרת. נדמה איפוא שהמערער נמנה עם מה שכינה לאחרונה רשם בית המשפט העליון יגאל מרזל:
"
תופעה...של בעלי דין המנהלים עשרות ומאות הליכים שחלק גדול מהם - אם לא כולם - הליכי סרק המכבידים בסופו של יום על עשיית הצדק... המדובר בהגשה סדרתית של הליכי סרק שאין בהם ולו צל של עילה או רסיס של טעם, עד שניתן לקבוע כי המדובר למעשה בניהול הליכים טורדני...".
מוסיף הרשם מרזל כי יתכן וראוי הוא לשקול אם לא הגיעה העת כי יקבע גם בישראל הסדר שיאפשר בנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, הוצאת צו חוסם כנגד בעל דין טרדן ועל פיו הגשת הליכים נוספים תחייב רשות של בית המשפט. זאת בדומה להסדרים המוכרים במדינות הים.
8.
סוף דבר
- הערעור נדחה.