ערעור על החלטת כב' הרשם מנחם רניאל מיום 5.5.2008, שדחה את בקשת המערערים לפטור מאגרה לפי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007.
העובדות הצריכות לעניין
1. המערערים הגישו נגד המשיבות 2-3 תביעה כספית על סך 8,700,812 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב עיכוב במתן היתרי בניה להוספת יחידות דיור בשני נכסי מקרקעין שבבעלותם. המערערים טענו כי בעקבות מעשיהן ומחדליהן של המשיבות 2-3 נגרם להם נזק כספי, בין היתר, בגין הפסד רווח ממכירתן של יחידות הדיור ואי קבלת דמי שכירות, וזאת בנוסף להוצאות שונות כמו שכר אדריכלים ושכ"ט עורכי דין.
האגרה בתביעה הועמדה על סך 217,520 ש"ח והמערערים הגישו בקשה לפטור מתשלום האגרה בטענה שמצבם הכלכלי קשה והם אינם יכולים לעמוד בתשלום האגרה.
2. כב' הרשם הורה למערערים להגיש ראיות נוספות להוכחת העילה הלכאורית של התביעה. בהמשך להחלטה זו הגישו המערערים חוות דעת של שמאית מקרקעין גב' פנינה אבן חן, וחוות דעת פיננסית של רו"ח סיגל גרינבויים להוכחת הפסדי הרווח.
3. כב' הרשם דחה את הבקשה לפטור מאגרה. בהחלטה נקבע כי המערערים לא הוכיחו במידה מספקת את חוסר יכולתם לשלם את האגרה הנדרשת, לא מסרו את מלוא הפרטים על רכושם ולא הבהירו כיצד מתיישבת בקשתם עם העובדה שהם מיוצגים על ידי עורך דין פרטי.
לעניין סיכויי התביעה נקבע, כי חוות הדעת נוקבות בסכומים גבוהים מאלו המופיעים בכתב התביעה, וכי קיימת כפילות לגבי סכום של 810,000$ המופיע הן כפיצוי בגין האיחור במתן ההיתר והן כיתרת זכות בחשבון במסגרת כימות הנזקים הממוניים. לכן, הנזק האמיתי הנטען עומד על סך 5,866,082 ש"ח, אלא שגם עילת התביעה של סכום זה לא הוכחה לכאורה. זאת, מאחר שהתביעה נסמכת על סברה שהיה על המשיבות לעשות מעשים שלא עשו, בעוד שכתב התביעה מפרט את מאמצי המערערים להשיג את היתרי הבניה, להבדיל ממעשים או מחדלים המיוחסים למשיבות. מכאן, שגם הסיכוי הלכאורי של התביעה אינו גבוה.
על החלטה זו נסב הערעור שבפני.
טענות הצדדים
4. המערערים טענו כי פירטו בתצהירם בהרחבה ובצורה יוצאת דופן כל פרט הנוגע ליכולתם הכלכלית וצירפו מסמכים רבים ומקיפים, שכב' הרשם לא התייחס אליהם. בקליפת אגוז, זו התשתית העובדתית שהציבו המערערים:
המערערת 1 ובעלה המנוח, שעזבונו הוא המערער 2, הם הוריה של המערערת 3 ולהם בן נוסף בשם צבי. למערערים היה עסק משפחתי של ייבוא ושיווק שטיחים בכל הארץ (להלן: "
העסק"). העסק נוהל על ידי חברה בשם צ.ר. הירש שיווק (1993) בע"מ והשטיחים נמכרו בחנות לשיווק קמעונאי בשם "הירש שירותי בינוי" ברחוב ויצמן 71 בנהריה (להלן: "
החנות"). בבעלות המערערים 1-2 גם נכס ששימש דירת מגוריהם ברחוב ש"י עגנון 9 (להלן: "
הדירה") והם ברי רשות במשק חקלאי ברחוב תל-חי 28 בנהריה (להלן: "
המשק"). לטענת המערערים, לחנות היה פוטנציאל לזכויות בניה של 4 יחידות נוספות ולדירה פוטנציאל לזכויות בניה של 3 יחידות דיור נוספות.
כל הנכסים המפורטים לעיל שועבדו לבנקים להבטחת חובות העסק . לימים, בשנת 1998 או בסמוך לכך, ביקשו המערערים להשתחרר מתלותם בבנקים על ידי ניצול פוטנציאל הבניה של החנות. כן ביקשו המערערים לבנות מעלית ולבצע הרחבות נוספות בנכסיהם עקב מצבם הבריאותי שהלך והתדרדר. ואולם, חזונם של המערערים לא התממש עקב רשלנות וסירבול בירוקרטי אצל המשיבות 2-3, שהביא להתמשכות הליכי הרישוי מעל ומעבר למקובל, מה שגרם לקריסת העסק. כיום, הדירה נמצאת בהליכי מימוש על ידי הבנק, על החנות התמנה כונס נכסים ובנוסף, מונה כונס נכסים למשק עקב פיגורים בתשלום משכנתא, וזכויות המערערים 1-2 כברי רשות במשק עוקלו על ידי הבנק.
המערערים טענו כי חשבונות החברה וחשבונות המערערים 1-2 הוגבלו והחנות נותרה מקור הפרנסה היחיד שלהם, לאחר שהחלו להפעילה מחדש. בשנה האחרונה צברה החנות הפסד של כ - 50,000 ש"ח, בנוסף להיותה ממושכנת לבנק לאומי בסכום של 500,000 $.
המערער 2 נפטר במהלך ההליכים והמערערת 1 מתקיימת כיום מקצבת זקנה וקצבת שאירים בסך 2,447 ש"ח. נגד המערערת 1 נפתח תיק הוצאה לפועל בגין חוב בסך של כ - 30,000 ש"ח עבורו היא משלמת 100 ש"ח לחודש, ובנוסף, היא חייבת לעירית נהריה ולאגודת נהריה סך של כ-90,000 ש"ח.
5. המערערים 1-2 נעזרו בבתם, המערערת 3, על מנת לקבל אשראי כדי להמשיך להפעיל את העסק, ולהלן יפורט מצבה הכלכלי:
הכנסתה החודשית של המערערת 3 מהפעלת החנות עומדת על 4,700 ש"ח.
המערערת 3 נטלה הלוואות כנגד רישום משכנתא בסך 470,000 ש"ח על דירתה ברחוב קפלן 24/7 בנהריה (להלן: "
הדירה ברחוב קפלן") אך נקלעה למצב כלכלי קשה, כדי כך שבשנת 2007 סירב הבנק לכבד שיק שמשכה ובוטלו 3 הוראות קבע מחשבונה הפרטי. על שמה של המערערת 3 רשומים שני כלי רכב ישנים המשמשים לצורכי העסק ומשועבדים לטובת הבנק.
המערערת 3 זכאית להירשם כבעלים של דירה ברחוב ויצמן 21 בנהריה שם היא מתגוררת כיום עם בנה בן ה-19, אך לטענתה, בעלה לשעבר לא נתן הסכמתו לבצע פעולות בקשר לדירה (להלן: "
הדירה ברחוב ויצמן 21").
בנוסף, המערערת 3 היא הבעלים של רבע במושע בנכס נוסף ברחוב ויצמן 71 בנהריה אותו ירשה במשותף עם אחרים (להלן: "
הנכס ברחוב ויצמן 71"). לטענתה, כדי לרשום משכנתא על זכויותיה בנכס, נדרשת הסכמת השותפים האחרים שעברו את גיל 80 ו"
משום שקיימים כעסים רבים וניגודי אינטרסים בינם לבין עצמם לא ניתן לחרוג מה"סטטוס קוו" הקיים מיום שנכנס צו הירושה לתוקף" (סעיף 22 לבקשה לתצהיר שצורף לבקשה לפטור מאגרה). המערערת 3 משכירה נכס זה ודמי השכירות החודשיים עומדים על סך 2,467 ש"ח.
6. המערערים 1-2 פירטו גם את מצבם הכלכלי של בנם צבי ואשתו אילנה, שלהם 4 ילדים. לטענת המערערים, משפחתו של בנם אף היא חסרת כל, צבי הוכרז בשנת 2002 כחייב מוגבל באמצעים ובני הזוג מחזירים הלוואה בסך 120,000 ש"ח שנטלו מהוריה של אילנה לכיסוי גירעונותיהם. בני הזוג העובדים בעסק משתכרים יחדיו סך 7,800 ש"ח בחודש, ממנו הם משלמים חובות בסך 3,200 ש"ח לחודש, ולאחרונה אינם מקבלים משכורותיהם בצורה סדירה עקב תזרים מזומנים בלתי יציב של החנות.