פסק-דין בתיק עא 4764/07

השופטת יעל וילנר:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט וגנר) בה.פ. 1185/06 מיום 22.7.07.

העובדות בתמצית

1.         המערערת הייתה המבטחת של רכב מסוג מיצובישי מספר רישוי 20-602-88 (להלן - "הרכב") אשר היה בבעלות מר רן שטרן (להלן - "המבוטח"). בתאריך 24.12.00 נגנב הרכב ובהתאם לתנאי הפוליסה שילמה המערערת ביום 31.1.01 למשעבדת הרכב, תגמולי ביטוח בסך של 82,591 ש"ח. המערערת הודיעה למשטרת ישראל כי עם תשלום תגמולי הביטוח, הועבר הרכב לבעלותה ובמידה והוא יימצא, יש להודיע לה על כך. במקביל, חתם המבוטח על ייפוי כוח בו אישר כי המערערת רכשה מידיו את כל הזכויות ברכב. 

2.         במהלך חודש יוני 2006, אותר הרכב על ידי משטרת ישראל והחזקה בו נמסרה למערערת. כאשר ביקשה המערערת למכור את הרכב, התברר לה כי בתאריך 10.7.05, נרשם עיקול במשרד הרישוי, במסגרת הליכי הוצל"פ על הרכב לטובת המשיבים (להלן -" העיקול").

3.         המערערת הגישה לבית משפט קמא המרצת פתיחה בה ביקשה להכריז עליה כבעלים של הרכב ולבטל בהתאם את העיקול שהוטל על הרכב. כל המשיבים לבקשה, למעט המשיבה בערעור זה, לא התנגדו, ולגביהם ניתן פסק דין כמבוקש.

4.         המערערת טענה בבית משפט קמא כי הנחיות משרד הרישוי, אינן מתירות ביצוע שינוי בעלות על רכב גנוב ולפיכך לא יכלה להעביר את הבעלות ברכב על שמה. עוד טענה כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ואין בהעדר רישום כדי לקבוע שהיא אינה הבעלים של הרכב. לטענתה, הבעלות ברכב עברה אליה מכוח סעיף 6 לפוליסה ומכוח זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, וכן מכוח סעיף 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. המערערת הוסיפה וטענה כי זכותה כבעלת הרכב גוברת על זכותו של מי שהטיל את העיקול לאחר שרכשה את הזכויות בו, הגם שהרכב לא נרשם על שמה במשרד הרישוי.

כן טענה המערערת כי היא נמנעה מלהעביר את הבעלות ברכב על שמה משום שלא רצתה להפסיד "יד" ברכב בעת מכירתו.

5.         המשיבה טענה בבית משפט קמא כי לא הייתה קיימת כל מניעה לרשום את הרכב על שם המערערת במשרד הרישוי וכי היא לא עשתה כל פעולה להעברת הבעלות ברכב על שמה, לרבות רישום הערה במשרד הרישוי ביחס לזכויותיה. עוד נטען כי בעת ביצוע העיקול ברכב, הסתמכה המשיבה על העובדה שהרכב עדיין היה רשום על שם המבוטח, ובהתאם פעלה, במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו, לעיקול הרכב.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.         בית משפט קמא דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח נוהג לפיו נמנעו חברות הביטוח מהעברת הבעלות ברכב גנוב על שמן, בגינו שולמו תגמולי ביטוח.  כך אף נדחתה טענת המערערת כי הפסד בגין ירידת ערך מסויימת עקב הוספה של "יד" לרכב, מהווה נימוק לאי רישום הרכב.

בית משפט קמא קבע כי המערערת בחרה לשבת בחוסר מעש ולא עשתה כל פעולה לרישום זכויותיה ברכב, לרבות רישום הערה כלשהי במרשם משרד הרישוי ביחס לזכויותיה. עוד נקבע כי ההערה שנרשמה במשטרת ישראל, לבקשת המערערת, נועדה להזהיר קונה עתידי ולמנוע סחר ברכב הגנוב ואולם אין בהערה זו כדי להצביע על זכויות הבעלות ברכב. בית משפט קמא קבע כי מבטח הבוחר שלא לרשום דבר ביחס לזכויותיו ברכב שנגנב, אינו יכול לצפות לעדיפות על פני נושה הרושם עיקול על הרכב. בית משפט קמא היה ער להלכה כי הרישום במשרד הרישוי איננו קונסטיטוטיבי ואין בכוחו לקבוע את זכויות הבעלות ברכב, אף על פי כן נקבע כי אין בהעדר הרישום כדי לשלול את קיומה של חובת הזהירות המושגית של המערערת כלפי המשיבה (בתחום דיני הנזיקין). בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערערת הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי המשיבים, בכך שלא דאגה לרישום זכויותיה ברכב בהתאם לתקנה 284 לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961, וכי היה על המערערת לצפות כי בשל מחדלה זה, עשויים צדדים שלישיים להסתמך על הרישום במשרד הרישוי וייגרם להם נזק בשל הרישום החסר.

 מכל הטעמים לעיל, נדחתה התביעה.

כנגד פסק הדין הוגש הערעור שבפנינו.

הערעור

7.         המערערת חזרה על כל טענותיה כפי שנטענו בבית משפט קמא. המערערת הוסיפה והדגישה כי טעה בית משפט קמא בהתעלמו מההלכה הברורה כי רישום הבעלות ברכב הינו דקלרטיבי בלבד ואין בו כדי ליצור בעלות על הרכב.

כן טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא בכך שיישם לא נכונה את תקנה 284 לתקנות התעבורה על המקרה דנן, וכן כי טעה בית משפט קמא עת החיל את ההלכות הנוגעות לעוולת הרשלנות (הפרת חובת הזהירות) על התביעה דנן, שעניינה זכויות קנייניות של הצדדים ולא תביעה כספית על פי פקודת הנזיקין.

8.         המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין וטוענת כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומבוסס היטב ואין מקום להתערב במסקנותיו. כן חזרה המשיבה בפנינו על כל הטענות שטענה בבית משפט קמא והדגישה את החשיבות הרבה שיש לרישום במשרד הרישוי, אשר מאפשר לצדדים שלישיים לבחון את מצב הזכויות ברכב וכי מחדלה של המערערת באי רישום זכויותיה, גרם לה לנזקים.

דיון

9.         דין הערעור להתקבל.

מכירת רכב היא מכר של מיטלטלין, ולפיכך, חלה על המכירה הוראת סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, לפיה, הבעלות ברכב עוברת במסירתו לקונה ואינה טעונה רישום כלשהו.

הכלל שהשתרש בפסיקה הוא כי רישום הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, להבדיל מרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי.