ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
4461-07
03/06/2008
|
בפני השופט:
1. י' גריל [אב"ד] ס. נשיא
2. ע' גרשון
3. א' קיסרי
|
| - נגד - |
התובע:
גורלי אמנון
עו"ד רווה ציון
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות
2. לוי שמריהו
3. רשת בתי ספר אורט בי"ס אורט חנה סנש
4. החברה להגנת הטבע
5. רשות הטבע והגנים
עו"ד ר. גלס ואח'
עו"ד הוד סוקול ושות'
עו"ד א. מזור ואח'
|
| פסק-דין |
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. אליקים) מיום 26.3.07 בת.א. 1623/03 לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד כל המשיבים.
המערער, יליד 19.9.1978, שבר את קרסולו ביום 9.3.95, במהלך טיול רגלי בואדי ביערות הכרמל. במועד האירוע, היה המערער תלמיד כיתה י"א בבית הספר אורט על שם חנה סנש בחיפה (המשיבה מס' 3) והטיול היה חלק מפעילות של"ח של בית הספר שנוהלה מטעם משרד החינוך.
כפי שציין בית משפט קמא הגיש המערער את תביעתו כ- 8 שנים מיום האירוע וזאת כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, (המשיבה מס' 1), כנגד חברת הביטוח ענבל שהתביעה נגדה נמחקה, כנגד המדריך מטעם של"ח מר שמריהו לוי (המשיב מס' 2) וכן כנגד עירית חיפה שהתביעה כנגדה נזנחה.
בית הספר אורט (המשיבה מס' 3) הגיש הודעת צד ג' כנגד החברה להגנת הטבע (המשיבה מס' 4) שתוקנה לאחר מכן בדרך של צירוף רשות הטבע והגנים (המשיבה מס' 5).
בית משפט קמא בירר תחילה את שאלת האחריות ובפסק דינו המפורט קבע שהמערער לא הוכיח היכן התרחש האירוע, לא הוכיח מה גרם לאירוע, ולא הביא עדת מפתח, דהיינו, חברתו שהיתה מעורבת בעצם גרימת הנפילה. כן ציין בית משפט קמא שהמערער היה גמיש בתשובותיו מעל דוכן העדים עד כדי כך שהתקבל הרושם כי לא ניתן לבסס ממצא כלשהו על עדותו.
בפסק דינו מוסיף ומציין בית משפט קמא שחובה על תובע הטוען לקיומו של מפגע להציג תיאור של המפגע ומיקומו והימנעות מלעשות כן פועלת לחובת התובע, והיא בולטת לאור העדויות השונות של המערער והעד מטעמו לגבי תיאורו של המפגע.
כמו כן, כך קבע בית משפט קמא, מסר המערער גירסאות שונות הן לגבי מהותו של המפגע, והן באשר לדרך קרות האירוע. גם לעד מטעמו של המערער היו מספר גירסאות שחלקן לא נשמע סביר ומשכנע.
בית משפט קמא הוסיף וציין שחברתו של המערער לא הובאה לעדות ועניין זה הוא בעל משמעות ממשית נוכח העובדה שהיא היתה בקשר עם המערער גם בשלב שמיעת העדויות. גם בנושא זה לא נתן המערער תשובות משכנעות.
הרושם שנוצר אצל בית משפט קמא הוא שחברתו של המערער, אשר לא הובאה להעיד, דחפה את המערער, דחיפה שאינה יוצרת בהכרח הפרת חובת זהירות, מבלי שמתוארות נסיבות הדחיפה. גם בענין זה בחר המערער שלא לאפשר בירור האמת (פיסקה 19 של פסק הדין).
בפיסקה 20 של פסק הדין מסכם וכותב בית משפט קמא:
"בהעדר תיעוד לגבי מיקומו של המפגע, בהעדר תיאור עקבי ואמין באשר למהותו של המפגע, בהעדר עדות אמינה באשר לסיבת הנפילה, ומשלא אוכל לקבל את עדות התובע הלא משכנעת, דין התביעה להידחות שכן אין בסיס עובדתי כלשהו המאפשר בחינת חובת זהירות והפרתה על ידי מי מהנתבעים".
בית משפט קמא הוסיף, שלמעלה מן הצורך הוא מציין כי שוכנע שבמהלך הטיול היה מלווה בוגר אחד (המשיב מס' 2) שלווה בשני צעירים, וכי לפי חוזר משרד החינוך (נספח ב' לתצהירה של מנהלת בית הספר), מדובר בסיור קצר בתחום היישוב ובמקרה זה נדרש מלווה אחד ומכאן שלא הופרו הוראות משרד החינוך. גם באשר למתן הנחיות לפני הטיול, לא מצא בית משפט קמא כל פגם בהתנהגות מי מהנתבעים.
מונח בפנינו ערעורו המפורט והמנומק של ב"כ המערער אשר עשה כמיטב יכולתו למען מרשו, ואשר גם הגיש בפנינו תיק מוצגים רחב היקף ועיקרי טיעון מפורטים ומנומקים אף הם.
בא כח המערער ביקש שנתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ונקבע כי היו פגמים בהתנהלותם של הנתבעים ואשר בעטיים עליהם לשאת בחבות כלפי המערער, ואילו המשיבים ביקשו כי נאשר את התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא.
הוספנו ושמענו היום את טיעוניו של בא כח המערער ואת תגובותיהם של באי כח המשיבים.
לאחר שעיינו בטיעוניהם של באי כח הצדדים, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.
הערעור מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. ההלכה היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה.
אמנם קיימים מקרים יוצאים מן הכלל בהם התשתית הראייתית איננה עולה בקנה אחד עם הממצאים שנקבעו, אך לא זה המקרה שבפנינו.
בפני בית משפט קמא הופיעו מספר עדים וניתנה לערכאה הדיונית האפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדים אלה.