פסק-דין בתיק עא 4376/07

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור והערעור שכנגד הם על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט יעקב וגנר), שניתן ביום 28/2/07, בתיקים שאוחדו: ת"א 2194/96 יחד עם ת"א 10808/97 ות"א 12155/97.

            בפסק הדין שניתן חויב מר נתן כץ לשלם לרמי נחמיאס סכום של 20,000 ש"ח שקיבל מהתיאטרון העירוני נכון ליום 25/12/95. כמו כן, חויב עיזבון ויקטוריה כץ לשלם לרמי נחמיאס סכום של 75,000 ש"ח צמוד לשער היציג של דולר ארה"ב כפי שהיה ביום 22/1/06 בהשוואה לשער היציג של 1.489 ובשערוך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מאותו מועד ועד לתשלום המלא בפועל, כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכום בו חויב מר נתן כץ, כמפורט לעיל.

כמו כן חויבו מר נתן כץ והעיזבון לשלם למר רמי נחמיאס הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין.

2.         בעלי הדין: נתן כץ ורמי נחמיאס הגישו עיקרי טיעון מפורטים ותיק מוצגים, וכן השמיעו טיעוניהם בדיון שהתקיים. מטעם התיאטרון העירוני לא הייתה הופעה בעת הדיון, ולא הוגשו עיקרי טיעון, על אף זימון כדין.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

3.         הרקע העובדתי הובא בפירוט בפסק הדין של בית משפט קמא, ואין לנו אלא לחזור על עיקרי הדברים, תוך הדגשים נדרשים, לצורך הדיון בערעור:

3.1        מר רמי נחמיאס (להלן: רמי או נחמיאס ) חתם עם אביו המנוח של מר נתן כץ (להלן: נתן ), מר יהודה כץ ז"ל (להלן: מר כץ ז"ל או המנוח ) על הסכם העברת זכויות בדיירות מוגנת במושכר שהוא המזנון (להלן: המזנון או המושכר ) הנמצא בבניין התיאטרון העירוני בחיפה, ברח' פבזנר 50 (להלן: התיאטרון ).

ההסכם הראשון נחתם בין רמי לבין מר כץ ז"ל  ביום 30/5/86 (להלן: ההסכם הראשון ). באותו חוזה צוין כי העברת זכויות דייר מוגן של מר כץ ז"ל לרמי, כפופה לתוצאה של תביעת פינוי שהגישה באותה עת עיריית חיפה (להלן: העירייה ), כנגד מר כץ ז"ל, וכי תשלום סכום של 75,000 ש"ח יבוצע על-ידי רמי למר כץ ז"ל, רק לאחר שיינתן אישור על העברת הזכויות המוגנות במושכר.

3.2        למרות האמור, ביום 1/9/87 הפקיד רמי בידי מר כץ ז"ל סך של 75,000 ש"ח, כפיקדון, לצורך זכויותיו במושכר. במכתב אשר הופנה למר רמי נחמיאס ונחתם על-ידי מר כץ ז"ל, אישר האחרון את קבלת הפיקדון. כמו כן הייתה במכתב התחייבות להחזר הפיקדון, אם העברת זכויות של דיירות מוגנת לא תמומש (להלן: מכתב התחייבות ).

מייד לאחר הפקדת הפיקדון, החל רמי להפעיל את המזנון כעצמאי. בית משפט קמא קבע, כי במשך השנים נעשו מאמצים הן על-ידי מר כץ ז"ל והן על-ידי רמי להעביר זכויות הדיירות המוגנות על-שם רמי, ואולם אלה, לא הביאו לידי העברתן בפועל.

3.3        באפריל 1988 שלחו מר כץ ז"ל ו רמי תצהירי "דייר יוצא" ו"דייר מוצע" ל עירייה. העירייה הודיעה כי היא מבקשת להחזיר לעצמה החזקה במזנון תמורת סכומים מסוימים. העירייה ומר כץ ז"ל לא הגיעו להסכמה על הסכומים שישולמו כנגד החזרת זכות החזקה במזנון לידי העירייה. מר כץ ז"ל ו רמי לא נקטו בהליך של העברת הזכויות בדרך של פנייה לבית הדין לשכירות.

            על רקע האמור, הגישה העירייה בשנת 1988 תביעת פינוי כנגד מר כץ ז"ל (ת"א 7666/88). בפסק דין שניתן ביום 2/1/92 נדחתה תביעת הפינוי שהגישה העירייה.

3.4        על-פי גרסת נתן הגיעו אביו המנוח ו רמי להסכם נוסף ביום 10/11/88 (מע/1 - להלן: ההסכם השני ). אעיר כי קיימת מחלוקת בין הצדדים לעצם קיומו והיקפו של ההסכם השני. בכפוף להכרעה בתקפות ההסכם השני - ומאחר שיש בדעתי להציע לחברי לאשר קיומו ותוכנו, יש להתייחס גם לתוכנו.

 על פי הסכם זה, התחייב מר כץ ז"ל שאם לא יתקבל אישור להעברת זכויות דיירות מוגנת לרמי, ומר כץ ז"ל יהיה זכאי לכספים מעיריית חיפה או מאחר, כחלק מדמי המפתח, לרבות מוניטין וציוד של המושכר, יועברו כספים אלה ל רמי, כשייכים לו בלבד; ובכפוף לקבלת הכספים האמורים, לא יהיה חייב עוד מר כץ ז"ל בפיקדון אותו התחייב להחזיר.

מר רמי נחמיאס מתכחש לקיומו של הסכם זה.

            יצויין כי בשנת 1993 נפטר מר כץ ז"ל.    

3.5        באוקטובר 1993 העבירה העירייה את זכויותיה במזנון לידי התיאטרון. ב- 24 בדצמבר 1994, זמן קצר לפני פטירתה של הגב' ויקטוריה כץ ז"ל, שוב נשלחו תצהירי "דייר יוצא" ו"דייר מוצע". העמדה של העירייה ו התיאטרון הייתה כי הם מבקשים להחזיר לעצמם את החזקה במזנון.

למרות האמור, ועל אף שבאותה עת כבר נדחתה תביעת הפינוי שהגישה העירייה, גם בשלב זה לא הוגש הליך מתאים לבית הדין לשכירות לצורך העברת זכויות במושכר.