פסק-דין בתיק עא 4187/07

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר) מיום 11.1.07.

המערער, קטין, יליד 1995, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.8.99 ונחבל בחלקי גוף שונים ובעיקר בראשו, וכן סבל משברים בעצם הבריח ושברים בצלעות 7 ו-8 מצד שמאל. כן אובחנה פגיעה ריאתית דו-צדדית. במהלך אישפוזו בבית חולים התדרדר מצבו הנשימתי,  הוא הורדם והונשם למשך יומיים. לאחר אישפוזו במחלקה לטיפול נמרץ ילדים, הועבר המערער למחלקה כירורגית ילדים למשך 13 ימים נוספים.

המערער נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, ד"ר רון פלד, אשר קבע כי קיימת הפרעה כללית בתפקוד הנוירופסיכאטרי של המערער המזכה אותו בנכות של 10% לצמיתות. כן נקבע כי עקב התקפים אפילפטיים יש להעניק למערער 10% נכות נוספים. סה"כ נכותו המשוקללת של המערער הינה 19% לצמיתות.

בית משפט קמא קבע כי המערער כבן 12 שנה במועד מתן פסק הדין של קמא, לומד בכיתה מיוחדת, ככל הנראה בעקבות התאונה.

בית משפט קמא פסק למערער פיצויים כלדקמן:

בגין הפסד השתכרות לעתיד סכום של  130,000 ש"ח, לפי הערכה גלובלית. 

בגין הוצאות עזרת צד ג' בעבר  5,000 ש"ח.

בגין הוצאות רפואיות/נסיעות - 7,500 ש"ח.

הסכום הסופי שנפסק למערער הינו בסך 182,500 ש"ח.

המערער מלין בפנינו כנגד שיעור הפיצויים שנפסק לזכותו, וטוען כי הסכום נמוך ואינו משקף את הנזק האמיתי שנגרם לו. המערער טוען כנגד כל רכיבי הנזק, ובין היתר טוען כי לא היה מקום לחרוג מן ההלכה הקובעת כי יש לפסוק את הפיצוי לקטינים בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד על-פי השכר הממוצע במשק.

כן טוען המערער כי היה מקום לפסוק לזכותו פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד והוצאות רפואיות.

המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענת כי הסכום שנפסק משקף את הנזק הממשי כפי שנגרם למערער, ולכן לטענתה יש לדחות את הערעור.

דין הערעור להתקבל חלקית.

נתנו דעתנו לטיעוניו של בא כח המערער אשר התייחס בערעורו לכל אחד מראשי הנזק ופריטי הנזק נשוא הדיון. נציין כבר עתה, שאין מקום להתערבותנו בראשי הנזק ופריטי הנזק נשוא הערעור שבפנינו, למעט ראש הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד.

הכלל כפי שנקבע בפסיקה הינו שאין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות הנפגע, הואיל ועל ערכאת הערעור לבחון את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני היסוד הרלוונטיים - עיינו בע"א 1164/02 קרנית נגד בן חיון לידור ואח', תק-על 2005(3) 1492 בעמ' 1494, מיום 4.8.05.

ואולם, נראה לנו כי הסכום  שנפסק לזכות המערער בראש הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד, הינו נמוך באופן המצדיק את התערבותנו. כאמור, בית משפט קמא קבע לזכות המערער פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד בסכום של 130,000 ש"ח בלבד.

סכום זה נמוך באופן משמעותי מן הסכום המתקבל בחישוב אריתמטי בהתחשב בנכות שנקבעה למערער על-ידי המומחה  הרפואי מטעם בית המשפט, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה יש לחשב את הפסדיו של קטין על בסיס השכר הממוצע במשק, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מכלל זה, ובמקרה שבפנינו לא הוכחו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק חריגה מהלכה זו (עיינו:  ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד רים אבו חנא ואח', תק-על 2005(3) 3932, בעמ' 3958 (מיום 27.9.05). 

לאחר ששקלנו איפוא את הנתונים הרלוונטיים: השכר הממוצע במשק (לאחר ניכוי מס הכנסה) נכון למועד פסק דינו של בית-משפט קמא, גילו של הקטין, שיעור הנכות והשלכותיה, הגענו למסקנה כי לפיצוי הגלובאלי כפי שנפסק על-ידי בית-משפט קמא בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, ראוי להוסיף פיצוי בסכום נוסף של 50,000 ש"ח נכון למועד פסק דינו של בית-משפט קמא, וכך אנו מחליטים.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את הערעור חלקית ומחייבים את המשיבות ביחד ולחוד לשלם למערער סכום נוסף של 50,000 ש"ח (מעבר לסכום שנפסק לזכותו בפסק דינו של בית-משפט קמא) בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, בצירוף הפרשי  הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד פסק דינו של בית-משפט קמא             (11.1.07)  ועד התשלום המלא בפועל, ובתוספת אגרת הערעור שתשא הפרשי הצמדה למדד ממועד תשלום האגרה ועד הפרעון בפועל. בנסיבות הענין, לא ראינו מקום להוסיף ולחייב בשכר טרחת עו"ד בערעור זה.