ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
4186-07
19/03/2008
|
בפני השופט:
1. י' גריל [אב"ד] ס. נשיא
2. ע' גרשון
3. י' וילנר
|
| - נגד - |
התובע:
שבל שפיק
עו"ד חיר פואד
|
הנתבע:
מדינת ישראל - ק. התגמולים
עו"ד גב' אורלי מירון-שקד
|
| פסק-דין |
א. הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959
(להלן: "החוק", ולהלן: "הועדה") בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן מיום 6.2.07 לפיו נדחה הערר שהגיש המערער כנגד החלטתו של המשיב אשר דחה את תביעתו של המערער מיום 28.8.03 להכרת זכות לפי החוק.
ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:
המערער, יליד 27.12.1953, שירת שירות סדיר בצה"ל מיום 11.11.1974 עד 13.11.1977.
ביום 10.4.1983 התגייס המערער למשטרת ישראל ושירת כסייר בתחנת עכו.
ביום 28.8.03 הגיש המערער תביעה להכרת זכות למשיב בגין פריצת דיסק בחוליות L4-L5 שבגבו התחתון. נטען בתביעה זו שביום 1.7.94, אחר חצות, הוזעק המערער להגיע בדחיפות לתחנת המשטרה עקב מצב חירום. בדרכו לתחנה נאלץ המערער לסטות מן הנתיב ולרדת לתעלה בצד הכביש עקב רכב שסטה ממסלולו ונסע מולו.
לטענת המערער הוא החל להרגיש באופן מיידי כאבים חזקים בגב, בחזה ובצוואר כתוצאה מן התאונה.
ג. המערער מתייחס בתביעתו לאירוע נוסף שהתרחש לטענתו ביום 28.1.02 כאשר נשלח לתגבור בתחנת המשטרה בחדרה והוצב לסיור רגלי במשמרות הנמשכות 10 שעות. לקראת סוף המשמרת הרגיש המערער כאבים עזים בגבו ולמחרת לא יכול היה לעמוד על רגליו.
ביום 21.2.02 התגלתה אצל המערער פריצת דיסק בחוליות L4-L5. לטענת המערער נמשכו הכאבים כחודשיים. עוד טוען המערער שבתחילת אפריל 2003 תקפו אותו מחדש כאבי גב חזקים, והוא נאלץ לשכב במיטה מיום 8.5.03 עד 14.7.03.
כאמור כבר לעיל דחה המשיב את תביעתו של המערער. וועדת הערר דחתה את הערר שהגיש וערעורו על פסק דינה של הועדה מונח עתה בפנינו.
ד. בפסק-דינה כותבת הוועדה שאין מחלוקת על כך שבתאריך 1.7.94 היה המערער מעורב בתאונת דרכים במסגרת תפקידו. גם אין מחלוקת בין המומחים לגבי האבחנה הרפואית.
הועדה מציינת בפסק דינה שהשאלות השנויות במחלוקת הינן:
האירוע מיום 28.1.02, וכן הקשר הסיבתי בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער לבין תנאי השירות, ובכלל זה האירועים מיום 1.7.94 ו- 28.1.02.
בפסק דינה סוקרת הועדה באריכות ובפירוט את השתלשלות העניינים לפי גירסת המערער וגירסת המשיב, וכן את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים (האורתופדים, ד"ר סעיד ראיק וד"ר מ. קליגמן מטעם המערער, והאורתופד פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב).
בפסק דינה הגיעה הועדה למסקנה שהיא מעדיפה את חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק מטעם המשיב, לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין הפגימה בגבו התחתון של המערער.
ה. תמצית טענות המערער:
1. העדר הנמקה בפסק הדין של הועדה.
2. לאחר שהוגשו סיכומיו של המערער ביום 6.2.06 הגיש המשיב ביום 9.2.06 בקשה לצירוף חוות דעת משלימה. הועדה נעתרה לבקשה זו, ובכך נפגעו זכויותיו הדיוניות של המערער.
3. לטענת המערער, די בכך שיצביע על נסיבות מסויימות שאירעו במהלך שירותו על מנת שנטל ההוכחה יעבור למשיב. החבלה בה עסקינן היא מתועדת, ולכן לטענת המערער הוכחו התנאים הנדרשים.
4. חוות הדעת הרפואיות שמטעם המערער מנומקות והגיוניות יותר מאשר חוות הדעת שמטעם המשיב.