1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כבוד השופט ברנר חגי) מיום 16/10/06 בת.א 32868/05, בו התקבלה תביעת המשיב כנגד המערער והמערער חוייב לשלם למשיב סך השווה ל-175,000 דולר לפי השער היציג הידוע ביום הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובנוסף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
הרקע, העובדות והמחלוקות
2. מדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המערער ביום 14/6/04 על סך 770,000 ש"ח וזאת בגין דרישה לתשלום חוב הנובע מיתרת התמורה שלא שולמה ע"י המערער בגין רכישת כל זכויות המשיב בשיעור של 5.25% הנובעות מאחזקותיו בחברת Vip Casino S.R.L(להלן:
"החברה") אשר החזיקה ותיפעלה קזינו בעיר בוקרשט ברומניה (להלן:
"הקזינו").
המשיב, שהחזיק בזמנו בזכויות בקזינו, טען כי המערער ושותפו לעסקים שהיה חברו במשך שנים, רכשו ממנו את הזכויות בדרך של המחאת זכות שנעשתה ביום 8/11/01 (נספח ב' לתביעה, להלן:
"המחאת הזכות") בתמורה לסך של 235,000 דולר אמריקני, כאשר המערער העביר למשיב, על חשבון התמורה, רכב מסוג מרצדס בשווי 30,000 דולר וכן קוזז חוב בסך 30,000 דולר שהיה חייב המשיב לקזינו, כך שהיתרה שנותרה לתשלום היא בסך 175,000 דולר שזה סכום התביעה.
המשיב טען כי בעקבות העסקה, תפס המערער את מקומו בקזינו, לקח חלק פעיל בניהולו והיה בעל זכויות בקזינו לכל דבר וענין, כאשר למרות שהודה בחוב, ולמרות דרישות המשיב, לא פרע המערער את החוב.
בכתב ההגנה טען המערער שעסקת המכר של הזכויות בקזינו היתה במכר רגיל ולא בהמחאת הזכות אליה התכחש המערער. לטענתו, המשיב מכר זכויות שלא היו לו בכלל והתחייב להעביר לבעלותו מניות בחברה כאשר התמורה שהוסכמה שולמה במלואה, חלק בכספים וחלק על דרך של התחשבנות ביניהם, כאשר מי שהפר את ההסכם זה המשיב שלא קיים את חלקו בעסקה ולא גרם לכך שהמערער יירשם כבעל מניות בחברה.
המערער טען גם שעקב זאת שהמשיב הפר את ההסכם הוא הודיע לו על ביטול ההסכם.
יש לציין שבסופו של דבר, לאחר שמשטרת רומניה פשטה על הקזינו, הוא נסגר ונפתח מחדש בשם אחר, ובסופו של דבר נקלע הקזינו לקשיים כלכליים ונסגר.
פסק הדין של בית משפט קמא
3. בית משפט קמא ניתח את העדויות והראיות שנשמעו בפניו וקבע כי לא היתה כל נפקות מעשית להחזקה הפורמלית במניות החברה והשליטה בפועל.
הפעילות בקזינו היתה נתונה בידי אנשים שכלל לא היו רשומים כמחזיקי מניות למרות שנהנו מרווחי הקזינו (כמו מר ראובן גבריאלי). המערער היה אמור להפיק טובת הנאה משותפותו בקזינו גם אם לא החזיק במניות החברה.
זאת, כאשר מדובר בעסק מפוקפק של ניהול קזינו שלא בהכרח מעוניינים ששם השותף ייקשר בקזינו.
בית המשפט קבע והסיק מהעדויות וכן מכתב המחאת הזכות, כי לא היתה התחייבות של המשיב להעביר למערער מניות בקזינו אלא רק את הזכויות הנובעות מאחזקותיו, זכויות שאכן הועברו למערער, כאשר המשיב לא נרשם מעולם כבעל מניות בחברה ולא רצה להירשם ככזה והמערער בא בנעליו לכל דבר וענין, ועליו היה הנטל לגרום לרישום המניות על שמו, אם חפץ בכך.
ביהמ"ש הסיק מהראיות שהמערער השתתף באופן פעיל בישיבות בעלי המניות של הקזינו, כאשר בסופו של דבר ייתכן שהשותפים הולכו שולל ע"י המנהלים שלא היו בעלי מניות רשומים, שלקחו את רווחי הקזינו והשאירו את השותפים מול שוקת שבורה, אך גם אם כך הדבר לא ניתן להטיל על המשיב את האחריות לעסקה הבלתי מוצלחת בדיעבד שעשה המערער.
ביהמ"ש דחה את טענת המערער שהוא ביטל את ההסכם, טענה שהועלתה בעלמא וללא כל פירוט, כאשר אם סבר המערער שלא קיבל מהמשיב את התמורה החוזית המובטחת במניות בחברה, היה צריך לבטל את ההסכם, דבר שלא נעשה.
ביהמ"ש קבע שלא נגרע דבר מזכויותיו של המערער רק משום שזכויותיו בקזינו לא תורגמו למניות הרשומות על שמו בחברה, כפי שגם מי שהיה רשום כבעל מניות הכפיף עצמו להוראות אנשים אחרים שלא היו רשומים כבעלי מניות. המערער השתתף בישיבות בעלי המניות כדבר שבשגרה וגם הצביע באותן ישיבות כמו יתר השותפים ובעלי המניות ואף יכל לרכוש את המניות לו רצה בכך.
ביהמ"ש קבע כי טענות המערער כלפי המשיב לגבי המניות נועדו רק בדיעבד לתרץ את סירובו של המערער לקיים את חלקו בעסקה עם המשיב.
בית המשפט קיבל גם את התמורה שטען לה המשיב, שהודה מיוזמתו שהחוב האמיתי קטן מהסכום הרשום בהמחאת הזכות (שלא יצרה חיוב כשלעצמה) ב-60,000 דולר, כאשר מול גירסתו הסדורה של המשיב, הציג המערער גירסה סתמית לחלוטין ובלתי מפורטת באשר לתמורה שנתן כביכול למשיב.
בית המשפט קבע כי בתצהירו של המערער רב הנסתר על הנגלה, אין פירוט לטענת הקיזוז, ואין הגיון בגירסותיו.