ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
3551-04
14/09/2008
|
בפני השופט:
1. י' שנלר - אב"ד
2. ד"ר ק' ורדי
3. ר' לבהר שרון
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית הרצליה
עו"ד אילנה בראף-שניר
עו"ד גיתית שרמן
|
הנתבע:
1. דברת עודד
2. רונן ציפורה
|
| פסק-דין |
השופט, ד"ר קובי ורדי
בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב (כב' השופט דניאל ארנסט) מיום 21.8.04 (ת"א 103187/00), אשר דחה את תביעתה של המערערת לתשלום דמי ארנונה.
הרקע והמחלוקת בין הצדדים
1. המערערת (להלן:
"העירייה"), הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים לתשלום חובות ארנונה ומים לשנים 2000-1999, בגין נכס ברחוב מאיר בן שלום 8 בהרצליה. נכס זה הוא דירת קוטג' בעלת ארבעה מפלסים: מרתף, קומת כניסה, קומת מגורים ועליית גג (להלן: "
הנכס").
חובות הארנונה שנתבעו על-ידי העירייה מקורם במדידה שערכה העירייה בנכס ביום 14.3.00, אשר בעקבותיה התגלה כי הנכס חוייב בחסר, וכי קיים הפרש בין שטח הנכס החייב בארנונה ברישומי העירייה (114 מ"ר) לבין שטח הנכס החייב בארנונה בפועל (201 מ"ר).
המשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 134184/00) בה טענו בין היתר, כי הפער בין החישובים לצורך החיוב בארנונה, אינו בבחינת טעות חישוב, אלא שינוי מדיניות ושינוי שיטת חישוב הארנונה, בניגוד לדיני ההקפאה.
בקשת הרשות להתגונן התקבלה, וניתנה רשות להתגונן בשאלה האם היה שינוי בשיטת חישוב הארנונה.
פסק דינו של בית משפט קמא
2. בית משפט קמא נדרש בפסק דינו לשאלה שבמחלוקת והיא האם העירייה שינתה את שיטת חישוב הארנונה כפי שטענו המשיבים או האם מדובר בטעות חישוב בלבד, כפי שטענה העירייה.
בית משפט קמא קבע כי בנסיבות העניין, ועל-אף שלא נעשה שינוי בצו הארנונה, העירייה לא הייתה רשאית לשנות את החיוב בארנונה, שכן מדובר בשינוי מדיניות היות והשינוי בחיוב לא התייחס לבית אחד בלבד אלא לשכונה שלמה.
הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי דווקא שינוי הנוהג ללא שינוי צו הארנונה מעורר קשיים, מאחר ואם העירייה לא נהגה לחייב בעבר והיא מבקשת לחייב כעת, עליה לתת לדבר ביטוי במסמכים פורמאליים, על מנת שהתושבים הנפגעים מהשינוי יהיו מודעים לשינוי.
עוד קבע בית משפט קמא, כי משהוכיחו המשיבים כי העירייה נהגה שלא לחייב את הנכס ואת שאר הבתים בשכונה בה מצוי הנכס בגין מרתף, עליית גג וחדר מדרגות (להלן:
"השטחים שבמחלוקת"), במשך כ-20 שנה, מאז הקמת בתי השכונה בה מצוי הנכס, בשנת 1980, הרי שמדובר בשינוי מדיניות ושינוי בשיטת החיוב, על-אף שצו הארנונה לא שונה.
בית משפט קמא איבחן את נסיבות המקרה מהנסיבות שנדונו בע"א 6501/98
עיריית הרצליה נ' חרל"פ (לא פורסם, 30.1.00) (להלן:
"פס"ד חרל"פ) וקבע כי הוספת שטחים בקטגוריות מסוימות, שטחים שלא חויבו במשך שנים רבות כעניין שבשיטה, בהתייחס לפחות לשכונה שלמה, מהווה שינוי בשיטת החישוב, למרות שצו הארנונה לא שונה.
עוד קבע בית משפט קמא, כי העירייה לא עמדה בנטל להוכיח כי מקור השינוי בחיוב בארנונה נבע מטעות ולא משינוי בשיטה, שכן העירייה לא הביאה מסמכים המפרטים ומסבירים על מה התבסס החיוב בארנונה וכן מר וידר, העד מטעם העירייה העיד כי לא בדק את סיבת ההפרש בחיובים, משמע העירייה לא ביססה את טענתה כי מדובר בטעות חישוב.
לפיכך, קבע בית משפט קמא כי העירייה שינתה את מדיניותה, שינתה את שיטת החישוב והמדידה באופן שכללה שטחים אשר לא נכללו בעבר בחיוב וזאת ביחס למספר רב של בתים בעיר, בניגוד לדיני ההקפאה.
עיקר טענות בעלי הדין בערעור
3. העירייה משיגה כנגד קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא.
העירייה טוענת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה היה שינוי בשיטת החישוב, שכן הוכח כי צו הארנונה לא שונה וכי לאורך כל השנים חישוב הארנונה כלל את שטחי המרתפים, עליית הגג וחדר המדרגות בבתים פרטיים.
עוד טוענת העירייה, כי אף אם היה שינוי מדיניות ביחס לשכונה אחת, הרי ששינוי זה אינו בניגוד לדיני ההקפאה, כפי שקבע בית משפט קמא, שכן צו הארנונה לא שונה והוא כולל חיוב בגין שטחי מרתף, עליית גג ומדרגות.