ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
3534-06,3560-06
06/10/2008
|
בפני השופט:
יהודית שטופמן
|
- נגד - |
התובע:
עודד שמריה עו"ד ברגנר אריאל
|
הנתבע:
המועצה הדתית ראש העין עו"ד נון אייל
|
פסק-דין |
א. בפני שני ערעורים על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת לימור רייך) מיום 5.11.06, אשר דחתה את הבקשה בטענת 'פרעתי' שהוגשה ע"י המועצה הדתית ראש העין (להלן: "
המשיבה" או "
המועצה"), כן קבעה ראש ההוצל"פ כי המועצה אינה צריכה לשאת עוד בתשלום יתרת החוב למערער מר עודד שמריה (להלן: "
המערער") ודין תיק ההוצל"פ להיסגר.
בהתאם להחלטת כב' השופטת ה' גרסטל מיום 19.12.06, אוחד הדיון בשני הערעורים.
ב.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:
המערער הגיש תובענה כנגד המועצה לבית הדין האזורי לעבודה בגין אי תשלום פנסיה בין החודשים: 11/02-6/03, סה"כ 33,000 ש"ח עבור 8 חודשים.
בתאריך 16.11.03 התקיים דיון במהלכו הודתה המועצה בקיום החוב אך טענה כי עיריית ראש העין אינה מעבירה אליה כספים, ועל כן היא מתקשה לשלם כספים לעובדים, אך היא מציעה למערער הסדר פשרה על יסוד כספים שאמורים להתקבל בקרוב ממשרד הדתות.
בהמלצת בית הדין הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, (להלן: "
פסק הדין") שזו לשונו:
"1. לאור הודאת הנתבעת בסכום החוב כמצוין בכתב התביעה, תשלם הנתבעת, מועצה דתית ראש העין, לתובע את הסך - 33,000 ש"ח לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו כנגדה מכל מין וסוג שהוא.
2. התשלום יבוצע ב - 10 תשלומים חודשיים שווים בסך 3,300 ש"ח כל אחד החל מ-1.12.03 ובכל אחד לחודש שלאחר מכן באמצעות העברה בנקאית אל חשבון הבנק של התובע מס' חשבון: 156553 בבנק הפועלים סניף ראש העין.
3. היה ותשלום כלשהו לא יבוצע במועד - ישא הסכום, בניכוי תשלומים אשר בוצעו, פיצוי הלנת שכר כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
4. הנתבעת מתחייבת להמשיך ולשלם באופן סדיר ובמועד הקבוע עפ"י חוק תשלומי הגימלה שלא שולמו במועדם ובניכוי תשלומי יתר במידה ובוצעו בהתאם להסכם פשרה זה."
המועצה העבירה לידי המערער 4 שיקים על סך 3,549.30ש"ח שמועד פרעונם: 13.11.03, 5.1.04, 2.2.04, 1.3.04.
ביום 29.4.04 פתח המערער בהליכי הוצל"פ כנגד המועצה לביצוע פסק הדין מיום 16.11.03.
המועצה העבירה לחשבונו של המערער תשלומים נוספים.
המשיב עיקל באמצעות מערכת ההוצל"פ סכום של 260,000 ש"ח.
יש לציין, כי במסגרת בר"ע 2894/05 מערערת המשיבה על הוראת ראש ההוצל"פ לממש את כספי העיקול, בטענה כי כספים אלה מוגנים מכוח סעיף 31ב(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985.
ביום 11.4.06 הגישה המועצה בקשה בטענת 'פרעתי' בה טענה כי מייד לאחר הסכם הפשרה שילמה למערער ארבעה תשלומים בארבעה שיקים שניתנו ע"ח פסה"ד, וזאת כפי העולה מהספחים שאושרו בחתימת המערער בעת קבלת השיקים. ביום 2.5.04 פוזרה המועצה ונותרה בלא מורשי חתימה. רק ביום 12.8.04 מונו ממונים לניהולה ובסמוך לכך הועברו ביום 17.8.04 לחשבונו של הזוכה עוד שלושה תשלומים בסך 3,549ש"ח כל אחד. במהלך החודשים הבאים הועברו שלושה תשלומים נוספים ובכך נפרע החיוב בהתאם לפסק הדין. פתיחת תיק ההוצל"פ ע"י המערער, כך לטענת המועצה, כשנה וחצי לאחר מתן פסה"ד נעשתה בחוסר תום לב. המועצה טענה כי יש להורות על השבת כספים שנגבו ביתר, להורות על סגירת תיק ההוצל"פ ולחייב המערער בהוצאות לדוגמא.
מנגד, טען המערער כי הסכומים ששולמו ע"י המועצה, הינם עבור הגמלה החודשית השוטפת, שסכומה שונה מהסכום שנקבע בפסה"ד. הרישום על ספחי השיקים מקורו בזיוף ונעשה בדיעבד, לצורך הגשת הבקשה בטענת 'פרעתי'. לטענת המערער לא נחקר על תצהירו, גרסתו לא נסתרה וקיבלה חיזוק בעדות מר צדוק פנחס, מטעם המועצה, שאישר כי כל תשלומי הגמלה שולמו לידי המערער וכן אישר את הסכום. בנוסף, טען המערער כי המועצה הגישה את הבקשה בטענת 'פרעתי' רק לאחר כשנתיים, כשכל הבקשות האחרות שהוגשו מטעמה, נדחו.
ביום 5.11.06, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ בה נבחנה השאלה מהו החיוב שלפרעונו נזקפו הסכומים ששולמו ע"י המועצה, האם שולמו הכספים על חשבון החוב בהתאם לפסק הדין כגרסת המועצה, או על חשבון הגמלה השוטפת, כגרסת המערער. באשר לטענת הפירעון ככל שהיא נוגעת לארבעת התשלומים הראשונים שבוצעו בשקים- הגיעה ראש ההוצל"פ למסקנה כי תשלומים אלה בוצעו ע"ח הגמלה וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: כשל לוגי במועד הוצאת השיק המוקדם למועד פסק הדין; יחוס השיק לגמלת חודש ינואר 2003 ולא נובמבר 2002 כמתחייב עפ"י פסק הדין; הימנעות מהצגת הנספחים המקוריים; הימנעות מחקירת המערער על נסיבות מסירת השקים; הסכום המופיע על גבי השקים הדומה לסכום הגמלה ושונה מסכום פסה"ד; דרך התשלום בשיק ולא בהעברה הבנקאית כפי שנקבע בפסק הדין; התנהלות החייבת מאז נפתח תיק ההוצל"פ.
באשר לטענת הפירעון הנוגעת לתשלומים הנוספים ששולמו, חלקם באיחור, בשל נסיבות חיצוניות - קבעה ראש ההוצל"פ כי גם דין טענה זו להדחות. ראש ההוצל"פ קבעה כי המועצה לא עמדה בהתחייבותה לשלם למערער, על אף שיכולה היתה לעשות כן באמצעות הקדמת התשלומים בעת קבלת התקציב או מסירת השקים מראש ו/או מתן הוראת קבע כפי שהתחייבה בפסק הדין. על פי קביעת ראש ההוצל"פ, טענת המועצה לפיה סוכל ההסכם בעצם פיזורה, איננה יכולה להתקבל, שכן אם המניעה נוצרה ב 5/04 לא ברור מדוע לא הועברו התשלומים בגין חודשים אפריל ומאי.