פסק-דין בתיק עא 3519/06

השופט ד"ר קובי ורדי

ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט ברנר חגי) ביום 16/3/06 בת.א 58262/05. זאת בעקבות החלטה מיום 28/2/06 בה נדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגישו המערערים כנגד תביעה בסד"מ שהוגשה ע"י המשיבה.

יש לציין שבתחילה הוגשה ע"י המערערים ביום 4/4/06 בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט מיום 28/2/06 שהועברה על-פי החלטת בית המשפט מיום 13/11/06 לפסים של ערעור לאור העובדה שניתן פסק דין.

הרקע, העובדות והמחלוקות

1.         מדובר במערכת יחסים בין המערערים למשיבה שהינה בעלת הזכות להעניק הרשאה להפעלת בית קפה (להלן: "הנכס" או "בית הקפה") בתיאטרון גבעתיים (להלן: "התיאטרון"). המערערת 1 (להלן: "המערערת") הינה חברה המפעילה בתי קפה, והמערער 2 (להלן: "ברוש")- מנהלה בפועל של המערערת 1, ערב לקיום התחייבויותיה של המערערת.

            ביום 20/8/00 נחתם בין המשיבה למערערת הסכם הרשאה להפעלת בית קפה בתיאטרון (להלן: "ההסכם"), לפיו ניתנה למערערת הרשאה להקים ולהפעיל בית קפה בתיאטרון החל מ-15/5/01 ועד 15/3/06, כאשר ברוש חתם כערב להתחייבויות המערערת בהסכם.

            לטענת המשיבה, בכתב התביעה בסד"מ שהוגש על ידה כנגד המערערים (וערב נוסף- מר יעקב תבור), ביום 15/12/03 חדלה המערערת לשלם למשיבה את דמי השימוש הראויים וכן את חשבונות החשמל, ולמרות התראות חוזרות ונשנות- לא הסדירה את חובותיה. לכן הודיעה לה המשיבה ביום 19/4/05 על ביטול ההסכם ודרשה ממנה לפנות את הנכס בתוך 30 יום, וזאת בהתאם להוראות ההסכם.

            ביום 21/4/05 הגישה המשיבה כנגד המערערת תביעה לפינוי הנכס, והמערערים הגישו בקשת רשות להתגונן בפני תביעת הפינוי. ביום 25/9/05 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בו נקבע כי המערערת תפנה את הנכס עד 27/12/05, כאשר נטען על-ידי המשיבה שלמרות זאת, לא פינתה המערערת את הנכס עד להגשת התביעה הכספית בסד"מ (ב-28/11/05).

יש לציין שבהסכם פשרה זה, שקיבל תוקף של פסק דין, נאמר כי "כל צד שומר על טענותיו בכל הקשור לתביעות הכספיות ההדדיות, כולל סעיף הבוררות אם עדיין הוא תקף".

            במסגרת התביעה תבעה המשיבה מהמערערת תשלום דמי שימוש, פיצויים מוסכמים, חובות בגין חשבונות חשמל ובסה"כ 581,723 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה ובניכוי ערבות בנקאית שחולטה בסך של 538,223 ש"ח.

2.         המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן ביום 29/12/05, במסגרתה העלו טענה מקדמית, שבהסכם קיים סעיף בוררות, לפיו יש להפנות את המחלוקות להכרעת בורר מוסכם, ולפיכך אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה שהוגשה ע"י המשיבה. זאת בהסתמך על סעיף 24.1 להסכם, הסכמת הצדדים לכך והמו"מ שהיה בין הצדדים לגבי זהות הבורר לגיבוש הסכם הבוררות.

לחלופין, ובנוסף, טענו המערערים לגופם של דברים, שהם התקשרו בהסכם עם המשיבה עקב מצגי המשיבה והתחייבויותיה בדבר היקף ומהות הפעילויות אשר אמורות להתקיים בתיאטרון על סמך אומדנים שהתברר שהיו מצגי שווא, ולכן הפעלת בית הקפה בתיאטרון היתה לא כדאית כלכלית, וגרמה להם להפסדים ולקושי לעמוד בתשלומי דמי השכירות.

המערערים טענו לנזקים והפסדים רבים שנגרמו להם כתוצאה ממצגי והתנהגות המשיבה, כאשר לטענתם אין באפשרותם לאמוד בשלב זה בצורה מדוייקת את כל הנזקים ולשם כך תידרש המשיבה לגלות פרטים ומסמכים המצויים בידיה הנוגעים לכמות האירועים והמבקרים בתיאטרון בכל תקופת השכירות.

            המערערים טענו כי המשיבה הפרה את ההסכם וגרמה להם לנזקים כספיים רבים, השקעת השקעות בהקמת בית הקפה (200,000 ש"ח), ההפסדים הכספיים שנגרמו לה (מעל 400,000 דולר), הרווחים שנמנעו ממנה לולא הפרת ההסכם ע"י המשיבה (שיתבררו לאחר שהמשיבה תגלה את המסמכים שבידה) - נזקים שעל המשיבה לשפות את המבקשת בגינם, כשלא היה מקום להפעלתו של הפיצוי המוסכם.

            ההחלטות ופסק הדין של בית משפט קמא

3.         ביום 26/2/06 במועד שנקבע לדיון בבקשת הרשות להתגונן של המערערים, טען בתחילת הדיון ב"כ המערערים כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה בשל סעיף הבוררות בהסכם (טענה שנטענה גם במסגרת הבר"ל).

            בית המשפט דחה טענה זו שכן הדרך הדיונית שהיה על המערערים לנקוט בה היתה בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כאשר בכל מקרה, מדובר בשקו"ד של בית המשפט האם ראוי להעביר את הסכסוך לבוררות, ואין בהסכם בוררות כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה.

            כמו כן, הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה ולא עמדה בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות, כאשר המערערים אף העלו טענות לגופו של ענין בבר"ל.

            בנסיבות אלו, לא מצא בית המשפט מקום, כאשר הדיון קבוע לשמיעת הבר"ל, לדחות את הדיון על מנת לאפשר למערערים להגיש בקשה לעיכוב הליכים, לאחר שהחמיצו את המועד לכך, ולכן מצא לנכון לדון בבר"ל לגוף הענין.