ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט סובל) ת"א 35318/05, לפיו חוייבו המערערים לשלם לתובע, עו"ד שמואל סעדיה (להלן:
"המשיב"), שכר טרחה על הליכים משפטיים בהם טיפל עבורם: האחד בקשר לסכסוך משפחתי במקרקעין שנדון בת"א 1248/00 בבית משפט השלום בפתח תקוה; השני בקשר להסדרת מעמדה בארץ של עובדת זרה ושמה אנה שנישאה למערער 1 (להלן:
"עזריאל") בנישואין אזרחיים ועבדה קודם לכן כמטפלת באמם של המערערים; השלישי בעניין בניה בלתי חוקית ופועלים זרים. סה"כ חוייבו המערערים בפסק-הדין לשלם למשיב כשכר ראוי על עבודתו 35,000 ש"ח בצירוף מע"מ. כן חוייבו בתשלום הוצאות בסך 8,000 ש"ח וכן בתשלום אגרת המשפט.
כפי שציין בית המשפט בפסק דינו, המשיב עתר בתובענתו שהוגשה בסד"מ לתשלום שכ"ט מוסכם וצירף כראיות בכתב, התחייבות עליה חתומים לטענתו המערערים לתשלום 8,000 $ בצירוף מע"מ בקשר עם ת"א 1248/00 וכן תצהיר חתום לטענתו ע"י עזריאל בשמם של המערערים, לתשלום סך של 5,000 $ בצירוף מע"מ עבור הטיפול הכולל בעניינה של אנה ותשלום סכום נוסף של 2,000 $ בצירוף מע"מ בעניין הליכים פליליים הנוגעים להעסקת עובדים זרים ובקשר לייעוץ משפטי מחוץ לכתלי ביהמ"ש בגין בניה בלתי חוקית. סכום התובענה ליום הגשתה עמד על 76,475 ש"ח.
בפסק הדין זכה המשיב בכמחצית מן הסכום לו עתר בתובענה וזאת כשכר ראוי, לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט כי ההכרעה תעשה על בסיס עתירה לשכר ראוי ולא לשכר מוסכם.
יחד עם זאת, כמתואר בפסק הדין, המשיב לא ויתר על הכרעה בטענות חמורות שהעלו כנגדו המערערים בתצהירי הרשות להגן, מהן מאנו לחזור בהם; לפיהן עזריאל ומערערים אחרים הוחתמו, על המסמכים שצורפו לכתב התביעה, על ידו או על ידי מי ממשרדו ב"הטעייה קשה" ו"במרמה" (ראו בין השאר סעיף 54 לתצהיר המערערת שושנה לאב מיום 11.9.05. סעיפים 6-9 ו- 45-46 לתצהיר עזריאל מיום 11.9.05, סעיפים 8-10 לתצהיר המערער שאלתיאל קרואני מיום 11.9.05, סעיפים 8-11 לתצהיר ציפורה גרדי מיום 11.9.05 בנספח י"ז לתיק מוצגי המשיב בערעור).
אין תימה אפוא שחרף הסכמת הצדדים להכרעה על בסיס שכר ראוי, בית המשפט נכנס לעובי הקורה ודן בטענות המרמה שהיו בפי המערערים כנגד המשיב. מקובלת עלינו במלואה השקפתו של בית המשפט כי
"שמו הטוב של כל אדם ומקל וחומר עורך דין הוא נכס שאין לו שיעור, וכאשר מועלות כנגד עורך דין טענות כה חמורות של מרמה, הטעיה, מצג שווא וכיוצא באלו טענות, גם ללא השימוש בכינויים "נוכל" ו"שקרן" אין להתפלא כי עורך הדין עומד בתוקף כי ביהמ"ש יכריע בטענות אלו, וכי מה יש לו לעורך הדין לא שמו הטוב?"
לגבי טענות אלה קבע בית המשפט חד וחלק כי המסמכים נחתמו כדין. בית המשפט לא האמין לגירסת המערערים שהותירה בו רושם מפוקפק והגיע למסקנה זו לא רק עפ"י התרשמותו הישירה מהמערערים שהעידו בפניו כי אם גם על סמך הסתירות שנתגלו בעניינים מהותיים בדבריהם וניתוח הראיות שנפרשו בפניו, הכל כפי שפורט בפסק הדין.
מירב חיצי הערעור מופנים לכך שבית המשפט דן בטענות המרמה החמורות שהעלו המערערים בהגנתם מפני תובענת המשיב. לטעמם של המערערים ההסדר הדיוני הפך פלוגתא זו לבלתי רלבנטית וביהמ"ש חרג מסמכותו בכך שהתייחס אליה וקבע בגינה ממצאים. המערערים מבקשים כי נבטל את פסה"ד ונחזיר את הדיון בשאלת נסיבות חתימתם על הסכמי שכר הטרחה לאחר שיציגו את "
מלוא ראיותיהם וטיעוניהם" וזאת מבלי להבהיר אילו ראיות או טיעונים נמנע מהם להביא כביכול לידיעת ובדיקת ערכאה ראשונה במועד.
לאחר שעיינו בכל החומר שעמד לרשותנו (הצדדים נתנו הסכמתם לכך שניתן את פסק דיננו על סמך כל החומר שנמצא לפנינו "
נוכח תיק המוצגים שהוגש לביהמ"ש ועיקרי הטיעון הרחבים להודעת הערעור" (ראו ישיבת 11.3.08) אין בידנו לשעות לנימוק זה כעילה לביטול פסק הדין.
אין ספק ספיקא, שהמערערים ידעו היטב על כך שטענות המרמה שהעלו כנגד המשיב היו פלוגתא במשפט כל עוד לא חזרו בהם מטענות אלה, בפרט שבעניין זה הגישו כפי שעולה מתצהיריהם - תלונה במשטרה כנגד המשיב ובמיוחד משהיו ערים להתעקשותו של המשיב כי בית המשפט יכריע בהן חרף הסכמתו כי ביהמ"ש יפסוק הדין על בסיס עתירה לשכר ראוי ולא מכוח ההסכמים בכתב. כך עולה היטב לא רק מרוח הדברים הנושבת מהחומר שנפרש בפנינו ולא רק מהודעת המשיב (נספח ב' ו-ג' לתיק מוצגיו) כדלקמן:
"מבוקש במסגרת ההוכחות להכריע ולקבוע כי ההתחייבויות והתצהירים לשכ"ט עו"ד נחתמו בניגוד לטענת הנתבעת. נחתמו ביושר, כדין ולדחות את כל טענות הנתבעים בעניין. (נספח ג') וכדלקמן: בכל הסדר בין הצדדים הרי מבחינתנו תנאי הוא ברשותו האדיבה של כב' בית המשפט, כי תהא הכרעה בעניין זה. מתווה של שכר ראוי אין בו ואינו יכול לשמש לנתבעים מחסה ומקלט שלא לדון בטענותיהם המכפישות...", כי אם, הלכה למעשה.
הדרך בה נוהל ההליך בפני הערכאה הדיונית לרבות סיכומי הצדדים מעידים כאלף עדים שטענות המרמה שהעלו המערערים כנגד המשיב ונדחו על ידי בית המשפט היו אמנם פלוגתא במשפט וכל חומר הראיות שערכאה דיונית נצרכה לה בנושא זה עמד לרשותה.
אין כלום בטענה שערכאה דיונית סטתה מההסכם הדיוני שנכרת בין הצדדים וראוי היה בנסיבות להמנע מלהעלותה.
לגופו של עניין אין מקום להתערבות בממצאיה העובדתיים של ערכאה דיונית בסוגיה זו, לא רק מפני שאין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב דרך כלל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי מי שישב על המדוכה ראה את העדים האזין להם והפך בראיות השונות שלפניו, כי אם משום שהמסקנות בדבר אי אמינות גירסת המערערים, על מעשי מרמה של המשיב או ציוותו כלפיהם נומקו כדבעי בפסק הדין והן מבוססות היטב בחומר הראיות.
מקובלת עלינו קביעת בית המשפט כי המערערים כשלו להוכיחן כדלקמן:
"בטענות הנתבעים נטל הראיה עליהם ואין ספק כי הנטל לא הורם ולא הוכחו הטענות כנגד המסמכים בנוסף לטענת הזיוף של החתימה ממנה חזרו בהם. בטענות האמורות נטל הראיה מוגבר והנתבעים לא עמדו בו ולטעמי אף לא עמדו בנטל הראיה הרגיל הנדרש בהליך אזרחי."
להדגיש בנושא זה, כי המערערים כלל לא פירטו אילו ראיות נוספות היו מביאים בפני בית המשפט, וככל שיש כאלה, מדוע נמנעו מהבאתן במועד. ממצאי פוליגרף אינם מהווים ראיה קבילה במשפט אפילו שמענו (ולא שמענו) שמי מהמערערים עבר בדיקה כזו בהצלחה. הטענה כי ערכאה דיונית קיפחה את המערערים ופסקה בעניין טענות המרמה שלהם על סמך "תשתית ראייתית מדולדלת" (ראו סעיף 14 לעיקרי טיעוניהם) היא הנותנת שהמערערים אינם נזהרים ואינם מהססים גם בשלב זה להתלות בטענות חסרות יסוד.
המערערים היו חופשיים להביא כל ראיה באמתחתם להוכחת טענות המרמה שהועלו וחזקה עליהם שלו היתה בידיהם ראיה ניצחת כזו, או פחותה ממנה, היו מביאים אותה בפני בית המשפט. משלא עשו כן יש להוסיף ולהניח בנסיבות שלא היתה בידם ראייה נוספת על אלה שנפרשו בפני הערכאה הדיונית.
בהקשר זה גם לא מצאנו פגם בהחלטות בית המשפט מיום 11.6.06 ו-13.7.06 מנימוקיו שם המקובלים עלינו.
אדרבא, נשוא ההחלטות (שגם אותן תוקפים המערערים כאן) מגלה אף הוא, כי נסיבות חתימת המערערים על המסמכים בכתב שצירף המשיב לכתב תביעתו היו גם היו פלוגתא במשפט וכי הערכאה הדיונית איפשרה למערערים להביא לפניה את כל הראיות בנושא זה.