פסק-דין בתיק עא 3346/06

השופט ישעיהו שנלר - אב"ד :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט שנהב - ס"נ) מיום 26.9.06 (ת.א. 3582/04), אשר קיבל את תביעת המשיב לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 8.4.04 (להלן - התאונה), וחייב את המערערת לשלם למשיב סך של 237,000 ש"ח.

ההליך בבית משפט קמא :

2.         המשיב, יליד 26.2.61, נפגע בתאונה בעת שהיה כבן 43.

3.         בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא טען המשיב, כי טרם התאונה, עבד בחברה לשיווק נייר, ועבודתו הייתה כרוכה בעבודה פיזית ובהרמת משאות כבדים. לטענתו שם, מאז התאונה איבד את מקצועו, ואינו מסוגל לעבוד בעבודה אחרת פיזית מאומצת.

בתצהיר המשיב שהוגש לבית משפט קמא צויין: " חיתוך בגיליוטינה היה תחום התמחותי. הייתי מקצועי ומיומן בתחום זה", ובהמשך: " ...מלבד החיתוך בגיליוטינה עסקתי גם בחלוקת הסחורה, עבודה הכרוכה בפריקה וטעינה, בהרמת משא כבד, והפעלה מסיבית של היד, הצוואר והכתף" (בעמ' 3).

כך גם הוגש מטעם המשיב לבית משפט קמא, תצהירו של מר תשבי (להלן - מר תשבי), שלפי האמור בתצהירו: " במשך שנים רבות ניהלתי חברה לשיווק נייר והעסקתי אצלי את התובע...הוא זה שהיה אחראי על הטעינה והפריקה של חבילות הנייר". עוד פרט מר תשבי בתצהיר, כי עבודתו של המשיב דרשה מאמץ פיזי רב ומיומנות רבה.

4.         בית משפט קמא מינה את ד"ר בלנקשטיין כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן - המומחה).

המומחה בדק את המשיב וקבע בחוות דעתו, מיום 23.6.05 (להלן - חוות הדעת), כי למשיב נותרה נכות צמיתה כוללת של 7% עקב התאונה.

בסיכום חוות הדעת הסביר המומחה, כי נכותו של המשיב מורכבת מהנכויות הבאות, וכדלקמן:

א.     נכות בשיעור 2% בגין מגבלת תנועה בחלק מתנועות עמוד שדרה צווארי, " וזאת בהתייחס להגבלת תנועות קלה ביותר רק בחלק מטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי" (בעמ' 3).

ב.      נכות בשיעור 3% בשל הגבלת תנועות כתף שמאל, " וזאת בהתייחס להגבלת תנועות קלה בחלק מטווח התנועות של הכתף" (שם).

ג.       נכות בשיעור 2% בשל שבר בצוואר הרדיוס, כשלדעת המומחה בחוות דעתו: " מתקבל על הדעת שהחבלה הנוספת והממצא של שבר בצוואר ראש הרדיוס גרמו להחמרה קלה ביותר בלבד" (שם).

המומחה לא התייחס בחוות הדעת לנושא תפקודו של המערער, פרט לאשר צויין כאמור בחוות דעתו. כך גם נוסיף כי המומחה לא זומן על-ידי מי מהצדדים לחקירה נגדית בבית משפט קמא, ומשכך גם לא נשאל לגבי סוגיית תפקודו של המשיב.

5.         למען השלמת התמונה יוער, כי בהמשך הוכרה התאונה גם כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וביום 22.6.06 קבעה הוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, כי למשיב נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 12.5%, החל מיום 9.7.04. בעקבות כך קיבל המשיב דמי פגיעה ומענק נכות. 

6.         בבית משפט קמא העידו מטעם המשיב, בנוסף לו עצמו, מר תשבי ואשת המשיב.  רק במהלך חקירתו הנגדית של המשיב, התברר כי הינו בעל מחצית ממניות החברה בה עבד סמוך לתאונה ולאחריה, וכי שותפו בחברה הינו אחיו, עובדה שכאמור כלל לא הוזכרה על-ידו טרם לכן בכתבי טענותיו. לטענת המשיב בבית המשפט, מאז התאונה נאלץ לעבוד בעבודה משרדית בלבד, ואינו כשיר לעבודה פיזית, וטען כי בעקבות כך נגרמו לו הפסדי הכנסה ניכרים בעקבות התאונה.

כך גם יש לציין, כי מחקירתו של מר תשבי בבית משפט קמא עלה, כי אמנם העסיק את המשיב במשך 16 שנה, כמפורט בתצהירו, אולם העסקתו של המשיב הסתיימה כבר בשנת 1997, דהיינו, כשבע שנים טרם התאונה. כך גם מסר תשבי בחקירתו, כי לא ראה את המשיב במשך 10 שנים.

אשת המשיב העידה ומסרה כי מאז התאונה סובל המשיב ממגבלה בביצוע פעולות יום יומיות.

7.         בית משפט קמא הפנה בפסק דינו לחוות דעתו של המומחה, וקבע כי הוא מקבל את קביעת המומחה בהתייחס לנכותו הרפואית של המשיב, ועל כן העמיד את נכותו זו בשיעור של 7%, כפי שקבע המומחה.