בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב (כב' השופט יחזקאל הראל) מיום 10.9.06 (ת"א 37320/04), אשר דחה את תביעתו של המערער לקבלת תגמולי ביטוח מהמשיבה.
הרקע והמחלוקות בין הצדדים
1. המערער, יליד 1964, מנהל עבודה ומפעיל ציוד כבד בחברת א.ג. חפירות השרון בע"מ (להלן:
"החברה"), אובחן ביום 9.7.00 כלוקה באוטם שריר הלב.
המערער היה מבוטח בביטוח חיים אצל המשיבה בפוליסת ביטוח שמספרה 6125033, שכללה בין היתר כיסוי ביטוחי בגין נכות כתוצאה מתאונה (להלן:
"הפוליסה").
המערער הגיש תביעה כנגד המשיבה בבית משפט קמא לקבלת תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה.
בכתב תביעתו המקורי טען המערער כי ביום 9.7.00 או במועד סמוך לכך (למרות שעולה מחוות הדעת שצורפה על ידו לכתב התביעה וכן מטענתו הראשונית שהאירוע היה ב- 9.7.00), עבר אירוע לבבי של אוטם שריר הלב בעקבות ויכוח חריף ומריבה במקום עבודתו. לכתב תביעתו צירף המערער חוות דעת של ד"ר אברהם כץ וכן חוות דעת של פרופ' אליו די סגני.
מנגד, הגישה המשיבה כתב הגנה מטעמה בו הכחישה את הנטען בכתב התביעה. כן צירפה המשיבה לתיק בית-משפט קמא חוות דעת מומחה מטעמה של ד"ר רסין טובי.
בעקבות המחלוקות בין המומחים מטעם הצדדים מינה בית משפט קמא מומחה קרדיולוג מטעמו- פרופ' קפלינסקי.
בחוות דעתו קבע פרופ' קפלינסקי כי התקף הלב ממנו סבל המערער חל ביום 7.7.00, ולכל המאוחר ביום 8.7.00.
2. בעקבות ממצאיו של המומחה מטעם בית משפט קמא ובהתאם לתקנה 136 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגיש המערער ביום 30.6.05 כתב תביעה מתוקן בו טען כי התקף הלב שאובחן ביום 9.7.00 החל כבר ביום 7.7.00 בעקבות מצב נפשי של עצבנות ומתח, שנגרם למערער במהלך עבודתו כתוצאה מהיעדרותו של אחד מעובדיו, מר תמיר כהן (להלן:
"תמיר"), נהג משאית שהיה אמור לבצע עבודות עפר באתר הבנייה ביום 7.7.00.
מנגד, הגישה המשיבה כתב הגנה מתוקן בו טענה בין היתר, כי התביעה התיישנה, האירוע אינו בגדר "תאונה" כהגדרתה בפוליסה, המערער לא הוכיח את שיעור תגמולי הביטוח להם הוא זכאי, וכי הטענות העובדתיות החדשות לפיהן האירוע שגרם להתקף הלב התרחש ביום 7.7.00 מהוות הרחבת חזית אסורה.
פסק דינו של בית משפט קמא
3. תחילה בחן בית משפט קמא את גרסאותיו השונות של המערער כפי שהובאו בחוות הדעת מטעם המומחים ובעדותו של המערער בפני בית משפט קמא, וקבע על סמך גרסאות ועדויות אלה כי גרסתו של המערער לפיה אירע אירוע חריג ביום 7.7.00 שגרם לו להתקף הלב שאובחן רק ביום 9.7.00, הינה גרסה בלתי סבירה שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, והינה בגדר עדות כבושה.
בית משפט קמא ביסס קביעתו זו על העובדה שעד להגשת כתב התביעה המתוקן בעקבות חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, המערער לא טען ולא ציין כל נסיבות חריגות שאירעו ביום 7.7.00, לא בפני המומחים הרפואיים השונים שעל-ידם נבדק, לא בפני בית הדין לעבודה ולא בפני עורכי דינו.
כמו כן, המערער נמנע מלהזמין לעדות את תמיר וכן את הטרקטוריסט אשר היה מודע לטענתו, לאי התייצבותו של תמיר לעבודה ביום 7.7.00.
בנוסף, דחה בית משפט קמא את טענתו של המערער לפיה ביום 9.7.00 התרגז במהלך ביקורות התעודות היות ותמיר לא הגיש לו תעודת עבודה מיום ה- 7.7.00, כלומר התעצבן לאחר שגילה כי תמיר לא מבקש לרמות אותו ולקבל שכר עבור עבודה שלא ביצע ביום 7.7.00, שכן טענה זו אבסורדית, עומדת בניגוד לעדותו של המערער לפיה תמיר מוכר לו כאדם הגון וישר וכן עומדת בסתירה לגרסתו המקורית של המערער לפיה רק ביום 9.7.00 נודע לו במהלך ביקורת התעודות כי תמיר לא עבד ביום 7.7.00.