פסק-דין בתיק עא 3088/04

השופטת ר.חפרי-וינוגרדוב:

1.         ב- 26.9.04 נתן בית משפט השלום קריות (כב' השופטת קראי - גירון) את פסק דינו בעניין תביעתו של דוד חי כנגד כהן אבי, יפרח רות, משה כפיר ומדינת ישראל / משרד הבריאות, תביעה שעניינה טענה לפגיעה בפרטיות.

2.         מהעובדות כפי שסוכמו על ידי בית משפט השלום עולה כי  המשיב דוד חי שימש בין 1999 ועד סוף 3/02 פועל מכבסה במכבסת בית החולים גליל מערבי נהריה כשהוא מועסק באמצעות עמותות שונות, כשהאחרונה מביניהן היתה האגודה למען שירותי בריאות הציבור. להנהלת בית החולים היתה זכות במסגרת יחסיה עם העמותה שהעסיקה את דוד חי לבקש את פיטוריו ממנה.

הוברר כי לפני תחילת העסקתו חתם דוד חי על טופס שהוציא בית החולים ובו נתן הסכמתו מראש למסירת מידע שעלול להיות קיים במרשם הפלילי על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א - 1981 (להלן - חוק המרשם הפלילי),  וויתר מראש על קבלת הודעה במקרים של מסירת מידע.

עיון בטופס שצורף לסיכומי נתבעים 4-2, מלמד שתוקף ההסכמה הוא למשך כל תקופת העסקה אליה מועמד החותם.

            ב- 10.2.02 שלחה האגודה מכתב המודיע למר חי על הפסקת עבודתו מיום 4.3.02 תוך מתן זכות טיעון כנגד הפיטורין.

            ב-21.2.02 נקרא התובע לפגישה במשרדיה של גב' יפרח, סגנית המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים, בנוכחות מנהל כח האדם, מר כפיר. כאשר בישיבה נמסר למר חי כי התקבל מידע מקצין הבטחון של בית החולים לפיו יש לו רישומים פליליים שהוסתרו מידיעת הנהלת בית החולים.

            ב- 21.2.02 או סמוך לכך זומן המערער אבי כהן, מנהל המכבסה למשרדי הגב' יפרח ובמעמד מר כפיר נמסר למר כהן כי בבדיקה שנערכה על ידי גורמי הבטחון נמצא שלתובע רישום פלילי עליו לא הצהיר עם קבלתו לעבודה. המערער, מר כהן, טען כי באותה פגישה נמסר לו  על ידי גב' יפרח ומר כפיר, כי יש כוונה לפטר את מר חי.

            ב- 21.2.02 כינס מר כהן את כל עובדי המכבסה והודיע להם כי דוד חי פוטר מעבודתו. כשנשאל מדוע פוטר דיווח לעובדים כי למר חי עבר פלילי עליו לא דיווח בשאלון הקליטה לעבודה.

            על פי טופס המרשם הפלילי יש לתובע שתי הרשעות. האחת, מ- 23.5.76 והשנייה, מ- 1.2.88, מידע הנופל בגדר סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי שעניינו בהתיישנות הרשעה.

3.         ב- 5.1.04 הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה נרחבת שפורטה בפסק הדין.

            במסגרת ההסכמה הסכימו הצדדים בעיקרו כי התביעה מצטמצמת לכדי תביעת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, כי עילת התביעה תהיה זו המפורטת בסעיף 25 לכתב התביעה ככל שסעיף זה מתיחס לחוק הגנת הפרטיות וכי האירועים הרלוונטיים הם אלה הכרוכים ברישומים הפליליים של התובע. עוד הוסכם כי לא יהיה צורך לדון בעצם פיטורי התובע או בעילות אחרות שהביאו לפיטורים למעט עניין הרישומים הפליליים.

בגדר ההסכמה, הודיעו הצדדים כי הסכימו שלא יהיה צורך בשמיעת ראיות וההכרעה בתיק תנתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט על סמך סיכומי הצדדים בהכרעה מנומקת של בית המשפט. חלק ההסכמה שעניינו במתן ההכרעה על פי סעיף      79 א. לחוק בתי המשפט לא צויין בפסק הדין.

4.         חומר הראיות שעמד בפני בית המשפט היה תצהירי העדות הראשית על נספחיהם שהגישו הצדדים.

            בית משפט קמא נתן פסק דין מנומק. מסקנתו של בית המשפט היתה כי יש לקבל את התביעה כנגד כל הנתבעים.

            בית המשפט מציין כי האמירה של מר כהן, בפני עובדי המכבסה, לפיה, מר חי פוטר משום קיומו של רישום פלילי שהוסתר על ידו בזמן קבלתו לעבודה בבית החולים, אמירה שכהן הודה בה, מהווה פגיעה בפרטיות. בית המשפט מציין כי אין במעשיי התובע, כולל חתימתו על נספח א' לסיכומי הנתבעים, או בדברים שאמר, אם אמר, למאן דהוא על עברו, משום ויתור על פרטיותו.

            בית המשפט ציין כי משטענו הנתבעים כי פיטוריו של מר חי נבעו מליקויים בתפקידו ללא קשר להסתרת המידע, שמטו בעצמם את הקרקע מתחת לטיעוניהם והדבר מעלה את השאלה מדוע בכלל היה צורך למסור למר כהן במצב כזה מידע שהתקבל מקצין בטחון בית החולים.

בית המשפט מצא כי לאור ההסדר הדיוני יש לדון רק בהגנות הכלולות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות ובחזקה הכלולה בסעיף 20 לחוק זה, שלעמדת בימ"ש קמא אינה חלה בענין הנדון.

            בית המשפט ציין כי הגנת הנתבעים מורכבת משני אלמנטים - תום לב וחובה מקצועית. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי הנתבעים 4-2 להסביר את פעולתם פרט לאמירה כללית לפיה מדובר בחובה מקצועית מצידם ומשהדגישו, מנגד, כי אין כל קשר בין עניין המרשם הפלילי והפיטורין לא הורם נטל ההוכחה להוכחת תום ליבם, מסקנה הנכונה ביתר שאת ביחס לנתבע 1.