השופט ישעיהו שנלר - אב"ד
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופטת אגי זהבה), מיום 14.8.05 (ת.א. 107818/00), אשר דן בתביעת נזיקין שהגיש המשיב נגד המערער (להלן - הבנק), בגין התנהגות רשלנית מצד הבנק. סכום התביעה נכון למועד הגשתה (2.11.94), עמד על 450,224 ש"ח (להלן - תביעת המשיב). כמו כן דן בית משפט קמא, בתביעה שכנגד שהגיש הבנק נגד המשיב, בגין יתרת חוב בחשבון שניהל המשיב בסניף הבנק, כשסכום התביעה האמורה, נכון למועד הגשתה (15.1.95), עמד על 171,664 ש"ח (להלן - תביעת הבנק).
בפסק דין מקיף ומפורט, שעיקרו התייחס לתביעת המשיב, דחה בית משפט קמא את תביעת המשיב, למעט ביחס לטענה אחת, שבגינה קבע בית משפט קמא, כי היה מקום לזכות את חשבון המשיב בבנק בסכום של 42,808 ש"ח, נכון ליום 22.5.94.
מנגד, קיבל בית משפט קמא את תביעת הבנק, בציינו כי תביעת הבנק נגד המשיב הוכחה במלואה, וחייב את המשיב לשלם לבנק את סכום התביעה.
הרקע וההליכים
:
2. המשיב הינו יועץ מס במקצועו.
ביום 6.5.93 פתח המשיב חשבון עו"ש בבנק (להלן - חשבון העו"ש), וביום 10.5.93 פתח המשיב חשבון נוסף, שייעודו היה לפעילות השקעה בורסאית (להלן - חשבון ההשקעות). ביום 23.7.93 הוקצתה למשיב בחשבון ההשקעות מסגרת אשראי על-ידי הבנק, בסך 50,000 ש"ח.
ביום 18.10.93 נטל המשיב הלוואה מהבנק בסך 100,000 ש"ח, על מנת לרכוש קרן נאמנות של בנק הפועלים, ולצורך זה, נפתח למשיב חשבון נוסף (להלן - חשבון ההלוואה). בהמשך רכש המשיב אופציות של בנק לאומי (בתאריכים 21.9.93, 11.10.93, 23.12.93) בסך כולל של 176,168 ש"ח (ע"נ). המשיב חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו בחשבון ההשקעות, וביום 20.10.93 הגדיל הבנק למשיב את מסגרת האשראי בחשבון זה, ל-170,000 ש"ח.
בפברואר 1994 "נפלה" הבורסה. המשיב לא מכר את ניירות הערך והאופציות שהחזיק, ויתרת החובה בחשבון ההשקעות הלכה ותפחה, עד שחרגה מתקרת האשראי המוגדלת. הבנק מכר את המניות והאופציות של המשיב, כשלבסוף עמדה יתרת החוב בחשבונו, ע"ס 171,664 ש"ח, נכון ליום 15.1.95.
3. המשיב הגיש תביעה כנגד הבנק, כאמור, במסגרתה העלה טענות שונות ביחס להתנהלותו של הבנק, ובין היתר, כי הבנק פעל ברשלנות כלפיו בייעוץ ובאי גילוי פרטים מהותיים בנוגע לסיכון. כך גם העלה המשיב טענות ביחס לרשלנות מצד הבנק, בכך שנמנע מלמכור באופן יזום את ניירות הערך בחשבונו, ערב הגדלת מסגרת האשראי.
בנוסף, העלה המשיב טענה, לפיה, אם היה מוכר הבנק את האופציה ולא את המניה, היה מקטין את נזקו של המשיב בכ-42,800 ש"ח, תוך שהסביר בכתב התביעה את הרציונל העומד מאחורי טענתו זו.
כאמור, בית משפט קמא דחה את תביעתו של המשיב, למעט טענתו האחרונה בדבר אי מכירת האופציה, שלגביה קבע בית משפט קמא: "
...אילו נמכרה אופציה 2 ביחד עם מניית בנק לאומי ביום 22.5.94, היתה יתרת החובה בחשבונו של התובע פוחתת ב-42,808 שקל".
4. מנגד וכאמור, הגיש הבנק תביעתו כנגד המשיב, בגין יתרת החובה שנותרה בחשבון ההשקעות.
בהתייחס לכך קבע בית משפט קמא בפסק דינו, כי מעת שהמשיב הודה בקבלת אשראי מהבנק, ביצוע הפעולות בניירות הערך וביתרת החובה שנותרה בחשבון, למעשה הוכיח הבנק את תביעתו כנגד המשיב, במלואה.
בית משפט קמא דחה את טענת המשיב, כי יש לדחות את תביעת הבנק מחמת "מום עצמי", כלשון המשיב, הואיל ולפי טופס פתיחת החשבון אין מדובר ביתרת חובה הנובעת ממשיכת יתר, בהוסיפו: "
איננו עוסקים במאזן או בדו"ח רווח והפסד של תאגיד, או עסק, אלא ביתרת חובה שהתהוותה בחשבונו של התובע כתוצאה מאשראי שהועמד לרשותו לשם פעילות בשוק ההון. התובע לא מכחיש את הפעילות, קרי: נטילת האשראי ורכישת ניירות ערך שונים באמצעותו. את האשראי שקיבל התובע, היה עליו להחזיר, בין אם הרוויח מהשקעותיו בבורסה, ובין אם הפסיד" (בעמ' 39 לפסה"ד).
משכך קבע בית משפט קמא, כי המשיב ישלם לבנק את סכום תביעת הבנק, בהפחתת 42,808 ש"ח, וכלשונו: "
...הואיל וסכום התביעה בתביעה שכנגד חושב ליום 15.1.95, והוא כולל ריבית עד למועד החישוב, יבצע הבנק חישוב חדש של החוב, באופן שיפחית מיתרת החובה שהיתה ביום 22.5.94 את הסך של 42,808 שקל, ויחשב מחדש את הריבית המגיעה על היתרה המוקטנת עד למועד הגשת התביעה...
סכום פסק הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית בחוק, מיום הגשת התביעה, ועד התשלום בפועל..." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.).
5. למען השלמת התמונה יוער, כי ביום 20.2.06 הגיש המשיב ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (ע"א 1420/06), אולם ערעורו זה סולק על הסף ביום 12.12.06, לבקשת הבנק, מחמת איחור בהגשתו (בש"א 17270/06, בש"א 20418/06).
טענות הצדדים בערעור
:
6. ערעורו של הבנק על פסק דינו של בית משפט קמא מצומצם לטענה אחת ויחידה - קביעת בית משפט קמא כי סכום פסק הדין ישא הפרשי הצמדה וריבית
כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ולא ריבית פיגורים כפי שתבע הבנק בכתב התביעה. לטענת הבנק, נראה כי מדובר בטעות של "היסח דעת" מצד בית משפט קמא, וכי יש להורות על תיקונה.